סַרְחוּת
*, ש"נ, — תכונת הַסִּרְחוֹן, סֵרוּחַ: משל לתרבא1 של חמור שנפל לשמן ורד אע"פ שנעשה ריחו יפה משמן הורד אלא סופו חוזר לסרחותו כמות שהיה (מדר' אגד' בראשית לז).
1 תרג' חֵלֶב תרבא.
*, ש"נ, — תכונת הַסִּרְחוֹן, סֵרוּחַ: משל לתרבא1 של חמור שנפל לשמן ורד אע"פ שנעשה ריחו יפה משמן הורד אלא סופו חוזר לסרחותו כמות שהיה (מדר' אגד' בראשית לז).
1 תרג' חֵלֶב תרבא.