ג. סָרַח
* 1, חתך ופצע schneuden, verletzen; déchirer, lacérer; to cut, lacerate (צלוחית) של פלייטון שנטל פיה טהורה מפני שהיא סורחת2 את היד (כלים ל ד). ניטל המקבל שלו (של מכחול) אם היה הזכר שלו מלא חלודה טהור מפני שהוא סורח3 את העין (תוספת' כלים ב"מ ג ה). הכוסות הקיצין הסודיינים החתוכין טהורין מפני שסורחין את הפה (ר' אלעזר, שם ב"ב ז י). ועי' עוד ב. סָרַךְ.
1 [כך בסור'. ולדעת רה"ג הוא כמו סרך, עי' הערה לקמן.]
2 [פרש רה"ג: הח' במקום כ' כאשר נאמר סירכא, ע"כ. וכן בערוך, וכן פרש הרמב"ם והראש. ועי' י"נ אפשטין (פרוש הגאונים לטהרות 79) בהערות.]
3 [בערוך, ערך סרח, הגרסא: סורך.]