*, סרחא, ש"נ1, — ריח רע, כמו סִרְחוֹן: ואין עושין בה (בירושלם) גנות ופרדסין משום סרחא2 (ב"ק פב:). — ובסהמ"א: רבא התיר לו לרב אחא בר אדא לישון בכילה בסוכה משום סרחה דגודגסא3 (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 25). ואפי' אינו מצטער אלא משום בקי או משום סרחא וכיוצא בה פטור (ר"ח, סוכ' כו.).