*, סורחן, — א) כמו סִרְחוֹן משמ' ב): שני פרנסים עמדו להם לישראל אחד אמר אל יכתב סורחני ואחד אומר יכתב סורחני וכו' בבקשה מכם הודיעו סורחני שלא יהיו העומדים סבורים לאמר כשם שזו קלקלה אף זו קלקלה (ספרי במד' קלז). למה דוד דומה לסוחר כותי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע וכו' ונקיתי מפשע רב שלא יכתוב סורחני אמר לו א"א (ר' דוסתאי דמן בירי, סנה' קז.) בד' מקומות הוא מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סורחנן וכל כך למה להודיעך שלא היה בידם אלא אותו עון בלבד (פסיק' דר"כ, אחרי מות). מיד נזדעזע משה מפני המחלוקת מפני שכבר היה בידן סורחן רביעי (מד"ר במד' יח). המנדין בצדק והשבין בצדק והמקבלין את השבין ומלמדין אותם שלא ישובו לסורחנן עליה' הכתוב אומר אז יבקע כשחר אורך (דא"ר ב). — ובסהמ"א: על שנרצית למחול סורחני (רש"י, בראש' לג י). לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעון שלא האמינו לכך בקש משה שיכתב סורחנו שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה (הוא, במד' כז יג). אע"פ שהיה בלבו (של משה) לשברם (את הלוחות) הורידן בידו שלא יסתכל בהם הקב"ה ויזכור סרחונם (חזקוני, שמות לב טו). — ואמר הפיטן: קובלים הסתר פניך עם טרחן קנוי והרוג אכול ומכור ומורחן רגלנו כעבד רב פשע וסורחן (שלמה הקטן, אמרנו נגזרנו, סליח' ד' עי"ת). קנין הרג וחרב אכול ומרחן רגלנו כעבר רב פשע וסרחן (סליח' צו"ג, מחז' איטל' ב, ס.). — °מין חיה המוציאה סִרְחוֹן, Stinktier; putios; skunk: הסרחן (דאס שטינקטיהר) משכנו באמעריקא גדלו כחתול גדול ושמו יעיד על מעשיו כי בראותו מרחוק איזה אדם או אחד מאויביו מתקומם עליו ישתין ויזביל ומשניהם יעלה סרחון גדול עד כי לא יכול שום חי מאדם במקור נדפס 'חימא דם'. עד בהמה להתקרב אליו (לינדא, ראשית למודים א ו כה). מקנה רב להם ובקצת מקומות הוא רוב עשרם קופים ממינים שונים וכו' הסרחן (שטינקטהיער) זאבים וכו' (ר"ש בלאך, שבי"ע ב, מה:)