*, סִירְיות, ש"נ, — סִרְחוֹן וְטִנּוּף, כמו סרי, übler Geruch, Unrat; puanteur, ordure; stench, filth: למלך שבנה פלטין במקום ביבים במקום אשפות במקום סריות מי שהוא בא ואמר הפלטין הזו במקום ביבים הוא במקום אשפות הוא במקום סריות הוא אינו פוגם (רבי לעזר, ירוש' חגי' ב א). אין ממזרין טהורין לעתיד לבוא שנאמר וישב ממזר באשדוד מוליכין טינה אצל טינה וסריות אצל סריות (ר' מאיר, שם קידוש' ג טו). למלך שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק והלך והביא לו דג מבאיש א"ל חייך חדא מן תלת לא פלטה לך או סיריות אתה אוכל או מאה בורדלין אתה לוקה או ממון אתה נותן אמר אני אוכל סיריות לא הספיק לאכול סיריות עד שנקטה נפשו אליו וכו' נמצא אוכל סיריות ולוקה ומשלם ממון (פסיק' דר"כ, ויהי בשלח י, בובר). למלך שהיו לו אוצרות בלוסים והיו בני המדינה מליזים אחרי המלך לאמר מזגו של מלך רעה מה עשה המלך פתח להם המאושרין שבהם ומלאו את כל המדינה סריות התחילו גורפים ומשליכים ליאור (ר' אלעזר, מד"ר בראש' כח). כהדין פרביטא שהוא משטף את בית המרחץ ואח"כ מרחיץ בנו של מלך כך למה יצא עשו תחלה כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו (ר' אבהו, שם סג). סרו מהר מן הדרך כשהיו בסיני היו שושנים וורדין עכשיו נעשו סריות נעשו כזבים לא עשו לא שעה ולא שתים אלא מיד סרו1 (שם שמות מב). —  ובסהמ"א: ומה הים רפשו וסריותו על פיו כך הרשעים סריותם בפיהם (רש"י, ישעיה נז כ).