°, ש"ז, מ"ר סַרְעַפִּים, — כמו שַׂרְעַף, מחשבה, Gedanke; pensée; thought: היוצר יחד שני לבביהם צופה ומביט סרעף קרביהם (אף ארח, מוסף א ר"ה). ויריק רוב ברכות מארבות לאום מהללו מסערף ומקרבות ובענף עץ עבות (דגול מקולות, יוצ' ב סוכ'). סרעפי נבהלו ומזמתי כשומעי מחרפיך לעמתי (לי"ז תמוז, מחז' איטל' א, קנט.). בסרעפי בקרבי אגידה נצחך בעשתונות לבי גודל שבחך (תחנונים, שם ב, יב.). רצית אדון לבחנו בו ראות סרעפו וצירוף לבו (משולם בן קלונימוס, Elbog., Stud. 127 ). — ואמר המשורר: לו הזמן יבא ותבל אחריו עד היקום תעו בסרעפנו אכעיס בנות ימים ונגדן אצחקה כי צעקות מי זה אשר יכפנו (רשב"ג, כוכב אשר דרך). על יצר וסרעף הן יעצימוך (ר"י הלוי, כל יצר). ויאמר לי של נעלך מעל רגליך והתנצל ביחידתך מחומר גויתך וזנח סרעפיך (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ). אמנם סרעפי בקרבי יעצוני וכליותי בלילי יסרוני כי אין מי שיבא אחרי לספר בשבחי (ר' זכריה בן סעדיה אלצאהרי, מספ' המוסר, מחבר' מה, קבץ על יד ט, 20). — ובספרות הקראים: ואם נשיב סרעף את בת בנה שהוא שב אל בתה ילך מזה ששאר שאר השאר ואם כן בת הדוד תקרא שאר לו (ר"א הקראי, ספ' ג"ע קלו::).