פ"ע, סֹרֵר, סוֹרֵר, סֹרֵרָה, סֹרָרֶת, סָרַר, סוֹרְרִים —  סָרַר פלוני, מֵאֵן לעשות מה שצוו לו אלא על פי דעתו ורצונו, widerspensting sein; désobéir; to be stubborn, disobey: כי יהיה לאיש בן סוֹרֵר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם וכו' ואמרו אל זקני עירו בננו זה סוֹרֵר ומרה איננו שמע בקלנו (דבר' כא יח-כ). הוי בנים סוֹרְרִים נאם יי' לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי (ישע' ל א).  פרשתי ידי כל היום אל עם סוֹרֵר ההולכים הדרך לא טוב אחר מחשבתיהם (שם סה ב).  כלם סרי סוֹרְרִים הולכי רכיל (ירמ' ו כח).  ולא יהיו כאבותם דור סוֹרֵר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו (תהל' עח ח). המיה היא וְסֹרָרֶת בביתה לא ישכנו רגליה (משלי ז יא). — סָרְרָה הַפָּרָה, מאנה להניח לחלבה, ללכת להמרעה וכיוצא בזה: כי כפרה סֹרְרָה סָרַר ישראל (הוש' ד יו). — לֵב סוֹרֵר: ולעם הזה היה לב סוֹרֵר ומורה סרו וילכו (ירמ' ה כג). — כָּתֵף סֹרֶרֶת, שממאנת לשאת העֹל, שמשלכת העֹל מעליה: וימאנו להקשיב ויתנו כתף סֹרֶרֶת ואזניהם הכבידו משמע (זכר' ז יא). ותעד בם להשיבם אל תורתך והמה הזידו ולא שמעו למצותיך וכו' ויתנו כתף סוֹרָרֶת וערפם הקשו ולא שמעו (נחמ' ט כט). — ובתו"מ: ד"א סורר על דברי אביו ומורה על דברי אמו סורר על דברי תורה ומורה על דברי הנביאים סורר על דברי עדים ומורה על דברי דיינים (ספרי דבר' ריח). סורר שסרר שני פעמים (מדר' תנאים יח, הוצ' הופמן). אפילו סוררים הן איני מניח אותם ועמהם אני דר שנ' אף סוררים לשכון יה אלהים (מד"ר שמות לג). — בן סוֹרֵר וּמוֹרֶה:  בן סורר ומורה מאימתי הוא נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן (סנה' ח א). כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ששה חדשים בלבד (ר' שבתי, ירוש' שם ח א). כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה (בבלי שם קז.). — ובתפלה: מרדנו נאצנו סררנו עוינו פשענו (ודוי ליוה"כ). — ובסהמ"א: מה נאמר לפניך סומך נופלים ומה נספר לפניך כי סררנו בעונינו (הוספ' ותקו' לסדר רע"ג, 29). סרר בגאותו נצר נתעב ונאלח (מחז' ויטרי תפב). ונאצתי ונאפתי וסררתי וסרחתי (ראב"ע, לך אלי תשוקתי). ותבא אלכסנדר' אמה (של מרים החשמונאית) ותצעק ותקרא צאי צאי סוררת אשר סררת לאישך ותחרף ותקלל אותה בקול (יוסיפון רצה). ובכל דור ודור בסררם ובשובם אל יי' אלהי אבותיהם יקים להם מושיעים (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 35). אמרתי לו אדוני אראה הנער עבדך סורר ומורה או אולי קרהו מקרה (ר"י זבארה, שעשוע', הוצ' דודסון 94). הנה המוסר אשר יאות לסורר אביו ומורה (משלי ערב, דרך טובים). השליכהו חוצה בן הסוררת המזנה (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 34). דע כי במקל עז לפרה סוררה תישיר תלמיה והיא חורשת (ר"מ אבן חביב, דרכי נעם, יז:). והנה כשם שאסור להכות בנו הגדול כדי שלא יהא מכשילו לנגוע בכבודו כן אב לבנים שיודע בהם שהם סוררים ומורים אינם שומעים בקול אביהם ואמם חדול יחדלו מלצוות להם שיעשו דבר שנמצא מכשילם וגורם להם שיעשו פגם ויגרמו צער וכעס למעלה (פלא יועץ רעז). אם סורר הוא הרבה מוסרו אך בלי משפט בל תענישנו (ב"ז ב"ס לג כז). חלילה לנו להיות מן הסוררים ומן החוצבים להם בורות בורות נשברים (גיגר, מכת' אל ר"י בלומנפלד, או"נ ב, 91). — וסרי סוֹרְרִים, ואמר המשורר: כי המנגנים נרגנים והמשוררים סרי סוררים והחזנים לא יבינו מה ידברו (ר"י חריזי, תחכמו' כד).