פעו"י, תַּעֲבֹט, עֲבֹט, — לקח או נתן עֲבֹט, verpfänden; mettre en gage; to pawn, pledge — א) עָבַט הָעֲבֹט, לקח עֲבֹט מאיש: כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ (דבר' כד י). — ב) עָבַט, נָתַן עֲבֹט, לוה מעות בעבט: ואתה לא תַעֲבֹט (שם יה ו). — ואמר המשורר: העת אשר שמש נעורים פנתה גם צללי השחרות ינטו העוד ישובון או ישיבון אל מתי זוקן עבוט נוער אשר עבטו (רמב"ע, דיואן סב, בודל'). — ואמר הפיטן: בעוטה ולעוטה ועבוטה בין אצר ודישון (אדעה יוצ' שבת תשובה). פארים פרודים ובגוים עבוטים צנפם בסכך מריב ושפטים (אין מי יקרא, סליח' יום א). עובט מעביטי תהיה גואלי תמיד לא יחטיא פתי מסלי ידך תפתח נא לי פתוח (עמרם, ספ' רני ושמחי ז:). אודך אלהי עולם בעבור השבת חבול תמונתי אשר עבטתני בעד משאת תנומתי (רש"פ, ד' כוסות, כוס ישוע' א).

—  הִפע', הֶעֱבִיט, פ"י, הֲעֲבֵט, הַעֲבַטְתָּ, תַּעֲבִיטֶנּוּ, — הֶעֱבִיט את פלוני, הלוה מעות בַּעֲבֹט: ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון כי פתח תפתח את ידך לו וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ די מחסורו אשר יחסר לו (דבר' יה ח). כי יי' אלהיך ברכך כאשר דבר לך וְהַעֲבַטְתָּ גוים רבים ואתה לא תעבט (שם ו). — ואמר הפיטן: משכנותיך יסד וקמים החבט שונא פדוייך כבקש להעבט (גנזי שכט' ג, דודסון 132). עובט מעביטי תהיה גואלי (עמרם, ספ' רני ושמחי, ז:).