עָבוּת

°, ש"נ, —  כמו עֲבִי: ויש משתין עב וישאר עב ויש משתין דק ואחרי כן יתעב' וישאר בעבותו (ר"מ אלדבי, ש"א ד, מקוה השתן). וכפי העלתו למעלה למעלה כן ימעט כבדתו ועבותו (ר"ד מפריזנהויזן, מוסדות תבל ט). —  וְעֲבוּת הקול: והנה בשנת הארבעה עשר בקירוב והוא התחלת החלק השלישי מהז' זמנים אז נולד ובפרט אצל מין זכר עבות קול דיבורם ותאות הנערות מתחילים אצלם להגלות ולשלוט (ברוך משקלוב, עמודי השמים ב, ו.). —  ומ"ר עֲבִיּוֹת: וכבר נודע לו כי הויה בנקודת אלהים הם מדותיה של אימא הם הגבורות הממותקות והם המשתוים בעביותיהם1 אל הבן אדם (ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ, שער רישא דזעיר אנפין לד).



1 [ ואפשר שצ"ל בעביותם, מן עֲבִיּוּת.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים