1, הוי המרבה לא לו עד מתי ומכביד עליו עַבְטִיט הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות למו (חבק' ב ו-ז). — ובסהמ"א במשמ' טיט עבה: בטיט הפריכם ועבש וכוח אונם הרטיט טרפו בעשר וגאוה לבש והכביד עליו עבטיט (רסע"ג, עבודה, קובץ מעשה ידי גאונ' קדמונ' ב, 13). ולפרקים ביחוד לפני הפסח מתמלאים על כל גדותם ומעלים על הרחובות והשוקים עבטיט ורפש (מנדלי מו"ס, מסעות בנימין השלישי, הפרדס 52 III . — ובמשמ' התעבות הדם הנוזל, cruor  sanguinis2 : עבטיט הוא קפיאת דם שופע נראה לחוש (פרקי משה כג, מח :·)— וטיט בלול במים: הנה מן הרפואות העוצרות הדם הטין הבלול במים קרים עד שישוב עבטיט (קאנון ג ה ו).