עֲבֹת, כנ' עֲבֹתוֹ, שזו"נ, מ"ר עֲבוֹתִים, עֲבֹתִים, עֲבֹתֹת, עֲבֹתוֹת, — א) חֶבֶל עָב, גדול, מפֻתל וקלוע, ישתמשו בו לאסר איש, לאסר העֹל בבהמה, Strick, Seil; corde; rope: ויאסרהו בשנים עֲבֹתִים חדשים ויעלוהו מן הסלע וכו' ותצלח עליו רוח יי' ותהיינה הָעֲבֹתים אשר על זרעותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו (שפט' יה יג-יד). אם אסור יאסרוני בַּעֲבֹתִים חדשים אשר לא נעשה בהם מלאכה וכו' ותקח דלילה עֲבֹתִים חדשים ותאסרהו בהם (שם יו יא-יב). הנה נתנו עליך עֲבוֹתִים ואסרוך בהם (יחזק' ג כה). והנה נתתי עליך עֲבוֹתִים ולא תהפך מצדך אל צדך (שם ד ח). אסרו חג בַּעֲבֹתִים1 עד קרנות המזבח (תהל' קיח כז). התקשר רים בתלם עֲבֹתוֹ אם ישדד עמקים אחריך (איוב לט י). — ובתו"מ: הנוגע בעול ובקטרב בעין ובעבות אפילו בשעת מלאכה טהור (כלים כא ב). כל כלי לרבות הקלע והקמיע והתפילה או יכול שאני מרבה את העץ ואת העבות ת"ל אשר יעשה וכו' (ספרא שמיני פרק ח). — ובסהמ"א: ופירוש גוז הוא דבר מחובר ותלוי בדבר אחר כמו התפירה והאריגה ועשיית הגדילין והעבותות (רי"ף, שו"ת טז). — ובמשמ' קליעת הקשר של חבל:  אבל לא מפקיע החבל לסתור עבותו וגדילתו (רש"י, ביצ' לא:). — עֲבוֹת העגלה: הוי משכי העון בחבלי השוא וְכַעֲבוֹת העגלה חטאה (ישע' ה יח). —  ובתלמו': יצה"ר בתחילה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות2 העגלה (ר' אסי, סוכ' נב.). — וקצץ עֲבֹתָיו במשמ' זו: יי' צדיק קצץ עֲבוֹת רשעים (תהל' קכט ד). — ואמר המשורר: קצץ עבות חטא יגוד עקבה (רשב"ג, שולמית, מנח' יוה"כ, סדר רע"ג, ורשה, נג.). לחזק מיתרי אהל ידידות לבל ינתקו לעד עבותינו (רמב"ע, לפי שכל, דיואן רב, בודל'). — ואמר הפיטן: סבו עגלה הורגיה עבותיה לקצץ ועוגיה סוף להשבית סיגיה התאנה חנטה פגיה (אהוביך, יוצ' שבת חוהמ"פ). עורה קבץ שאריתי מכפרי גליות לידידי פנים אשא לקצץ עבותי מלכיות (גנזי שכט' ג, דודסון 87). כי להקטיר לפניך על מזבח לא ננסר מתי נראנה בארץ וחג בעבותים נאסר (שם 169). — ובהשאלה, עֲבֹתוֹת אהבה: בחבלי אדם אמשכם בַּעֲבֹתוֹת אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם (הוש' יא ד).— ואמר המשורר: והוא הים אשר נמשך נחלים ולב איש בעבות אהבה משכו כמו אדם אשר יקרב למראה ולא ידע אנוש קץ מהלכו (רשב"ג, שאלתם על לבבי). מי ימשכני בעבתות אהבה מי יתמכני עת צעדי צרו (הוא, בימי יקותיאל). משכתיך לי בעבות ואהבות ונדבות נהרות האבות הן לא יוכלו לכבות את אהבה (ראב"ע, בחרתי באהליבה). ובשורה שמשה יחשך ימים מקדם חשכה זכרה מקדם עת משכתה בעבותות האהבה (הוא, אילת על דוד). קשור לבות באין עבות ובדברך עבותך והחבירם והתירם ברגע מלאכותך וסולמות במרומות עלות ולירד עשותך וכו' בלחיו הב עבות אהב וימשכהו לביתך (יביא לחדרו, אהבה לפסח, הגד' מנק' ומצויר', כ"י בריט' מוז'). —  נפשי פדות עפרה לזר תקרב תכין בפניה ללכדו ארב לגזור לבבות בעבות נמשכות אמר לעיניה קחו לי חרב (ר"י בן זבארה, שעשוע', דודסון 135). —  וְעֲבוֹת חשק: ואסר בעבות חשק לבבי והתעורר גבור ממצוריו (רשב"ג, אני האיש). — ב) שרשרת של זהב קלועה ומפֻתלת:  ושתי שרשרת זהב טהור מגבלת תעשה אתם מעשה עֲבֹת ונתתה את שרשרת הָעֲבֹתֹת על המשבצות (שמות כח יד). ונתתה את שתי עֲבֹתֹת הזהב על שתי הטבעות אל קצות החשן (שם כד). — ומעשה עֲבֹת: ועשית על החשן שרשרת גבלת מעשה עֲבֹת זהב טהור (שם כב). — ובסהמ"א: נקראו חותלות של תמרים וכלי הוא מעלין של דקל שגודלין אותו באריג או כמעשה עבות (תשו' הגאו' הרכבי רסז)