מ"ר עֲבוֹתִים, עֲבֹתִים, — א) ת"ז, כמו עָבֹת: ויראו כל גבעה רמה וכל עץ עָבוֹת ויזבחו שם את זבחיהם (יחזק' כ כח). — ב) ש"נ1, אילן עָבֹת, ענף עָבֹת: ותגבה קומתו על בין עֲבֹתִים2 וירא בגבהו ברב דליותיו (שם יט יא). הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וכו' ובין עֲבֹתִים3 היתה צמרתו (שם לא ג). ויתן צמרתו אל בין עֲבוֹתִים (שם י). — ובתלמ': נשרו רב עליו ונשתיירו בו מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו4 קיימת (סוכה לב:). — ובסהמ"א: עץ שהוא עבות וענפו חופה את עצו הוי אומר זה הדס (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 28). — ג) °שם כוכב: ויעלו הכוכבי' המיושבים ההם התקועים בכדי סוף מזל תאומים כעין הכוכב הגדול ההוא המזהיר הנק' בלשון הגר עבות (אפשר שזהו פי' הפסוק ביום ההוא וכו' חושך בוקר לא עבו"ת). (ובס"א הגירסא הנק' כוכב עכור) (ר"י הישראלי, יסו"ע ב ו). — ד) ° כמו עָבֶה: יוכת כולו היטב ביחד וכבור אותו בכברה של סולת ובשל הדבש והחלב ומרוביו ביחד בסיר על האש וירתיחו עד שיהיו  עבותים כמו דבש (אסף 86.).