עֹבִי, ש"ז, כנ' עָבְיוֹ, — כמו עֲבִי א): וְעָבְיוֹ טפח (מ"א ז כו). שמנה עשרה אמה קומה העמד האחד וחוט שתים עשרה אמה יסבנו וְעָבְיוֹ ארבע אצבעות נבוב (ירמ' נב כא). — ובתו"מ: בתוך עוביו של כותל היה מהלך עד שנמצא עומד בין ב' השערים (ר' יהודה, מדות ב ב). בית תבלין של חרס וקלמרין המתואמות ובית תבלין של עץ נטמא אחד מהן במשקה לא נטמא חברו רבי יוחנן בן נורי אומר חולקין את עביו (כלים ב ז). מגדל שהוא עומד באויר טומאה בתוכו כלים שבעביו טהורים טומאה בעביו כלים שבתוכו טהורין (אהל' ד א). כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע (שם טז א). ערוב מקואות כשפופרת הנוד כעביה וכחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן (מקוא' ו ז). ומרדע שאמרו אין בעביו טפח ויש בהיקפו טפח וגזרו על היקפו משום עביו (ר' ינאי, שבת יז.). אם רצה מביא יתידות גבוהות עשרה טפחים ומשקען בארץ ומביא שלושה טפחים שעוביין יותר מטפח או ארבעה אף על פי שאין  עוביין יותר על טפח ומקיפן מבחוץ (תוספת' עירוב' ג ב).  מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בזמן שנראית מצד אחד כשרה משני צדדין פסולה (שם חול' ג י) — של רקיע, ארץ: וכשם שעביו של רקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה של ארץ ועוביה של תהום מהלך חמשים שנה וכו' (ירוש' ברכ' א א). מהארץ ועד לרקיע מהלך ה' מאות שנה ומרקיע לרקיע מהלך ת"ק שנה ועביו של רקיע ת"ק שנה (שם ט א). כמה מהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות מעלות השחר ועד הנץ החמה ה' מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילן נמצא עביו של רקיע אחד מששה ביום (רבה בר ר' הונא, פסח' לד.). עביה של ארץ מהלך ס' שנה (ר' יהושע, פדר"א ה). — ואורכה אמה ועובייה כרביע כרע מיטה אחת לשנים ושנים לארבעה (ר' יודה, ירוש' סוט' ב ב ). והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה (ר' יהודה, ב"ב י"ד.). למה הקדים אלו לאלו (שמות השבטים) לפי שהם תקרת העולם זה שמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת שאינה שוה לפיכך מקדים אלו לאלו (מד"ר שמות א). — ומשל: מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה1 (ברכ' סד.). בעל הקורה טוען בעוביה (מד"ר בראש' מב) — ובסהמ"א: כדרך המשפחות שהא' נכנס בעובי הקורה בעד שאר בשרו ולא יתנו לזרים מקום למשול בהם כלי יקר על התורה, בראש' יב א). — וצריך הסופר לשער את היריעות ואת הדפים ואת השטין שכותב בכל יכלו במספר ובשיעור כמדת הגויל בעביו ובחזקתו (הלכ' ס"ת, גנזי מצרים, אדלר 19) . ואיה יתרון נפשך על גופך ומעלת עולמה על עולמו ועלותה מירידתה וכו' ודקות עצמה מעביו (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). וטחול שוחק בעבור שבכח הטבעי מנקה הדם והמרה השחורה מהעכירות והעובי ובהנקותם תהיה השמחה והשחוק (הוא, הכוזרי ד כה). העושה את הלבד הרי זה תולדת טווה וחייב והוא שילבד דבר שאפשר לטוות ממנו חוט אורך ארבעה טפחים בעובי בינוני (רמב"ם, שבת ט טו). היה (מגדל) עומד באויר וטומאה בתוכו כלים שבעביו טהורים (הוא, טומאת מת יח  ו). עכירות המים קרוי רפש ועביו קרוי טיט וכל זה נמשך במים מכח הרוח (רמב"ן, ספ' יציר', יא. אמרתי שאם יהיה הראש קרוב מאד לחזה ולא היה דבר מפסיקו היה קיטור הלב ועשנו חם מאד ועבי הצואר מרחיק זה מזה והחום מתקרר ויהיה מזוג ברוחב המקום  (ר"י זבארה, שעשוע' ט, דודסון 107). ולפי שהמזגים הולכים בהדרגה וסדור מהעובי אל הדקות (רלב"ג, מלחמ' ה' א יב). אמנם מעבי הגרמים השמימיים צריך שנדע כי הם ואם יתנו המזגים הנה יכינו ויגיעו ויעזרו אחד מהקבלים אבל לא יכריחונו בפועלותנו כי לא יהיה האדם בעל בחירה (ר"מ הנרבוני, המאמ' בבחירה, ספ' ד"מ לח). השתן כל מה שתקריבהו אליך יוסיף עובי וכל עוד שתתרחיקהו יוסיף זכות (קאנוןא ב ג ב א, מאמר כללי בשתן) .וכשנתנה תורה לישראל שאז היה נעקר זה הדעת אסר להם קצת הב"ח המולידים עובי ועכירות (רפאל מנורצי, מרפא לנפש, יז). ואמר הפיטן: במדד לו שער עביו איך לשער (אבי כל חוזה, יוצ' פרש' החדש). בעבי רום נכתב דבר צחות ראו אל חי מושל בכל רוחות ובברקים שם נחזה שיחות (ראב"ע,  בשם אל חי). — °עֹבי הלֵחות: וכח הכרסנה יספיק בה לחתך עובי הליחות ולבשלם ולהתיכם (פרקי משה כג, מח:) .—  ועֹבי החום: למה הכחשת עוות קומת הזקן מפני חולשת גופו לעמוד בקומה זקופה ולא לעובי החום הטבעי ורב צלו וחשכתו (ר"מ אלדבי, ש"א נתיב ה, פב.).  — עֹבי התשובה: הנה בהיותם בהתעצמות התלונה מהדברים נכנס אהרן עם משה בעובי התשוב' אבל משה התחיל בה ואהרן סייעו (ר"י אברבנאל, פי' על התורה, בשלח, קכט:).