* 1, ש"ז,מ"ר עֲבִיטִים, — א) כלי גדול, של חרס או מתכת להחזיק בו פירות, נוזלים וכדומ' Gefäss, Wanne;vaisscau, cuve; vessel, tub, עָבִיט של ענבים: היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זתים (ב"מ ה ז). לקחו גדיש של תבואה ועביט של ענבים ומעוטן של זיתים זה מעשר שלו וזה מעשר שלו (תוספת' דמאי ו יא). עביט של ענבים ומעוטן של זתים שמשכו אין מסתפקין מהן ביום טוב ואין צריך לומר בשבת (שם שבת ג [ד] ט). — ושל זיתים: שאל תלמיד אחד את ר' נחוניא בן הקנה איש אמהום (ש)אמר לו עביטי זיתים וחמש שבלים מה הן לעכב את הודוי אמר לו בערתי הק' מן הבית מה שבבית מעכב לא מה שבשדה (מדר' תנאים, דבר' כו יג, הופמן). — ושל מימי רגלים: גרף של רעי ועביט של מי רגלים עמו בבית הרי זה מרחיק ארבע אמות וקורא (קריאת שמע) (תוספת' ברכ' ב יט). אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאו לאשפה ביצ' לו:.  התקינו שיהו מניחין אותה (את הכתובה) בבית חמיה עשירות עושות אותה קלתות של כסף ושל זהב עניות היו עושות אותה עביט של מימי רגלים2 (כתוב' פב:). אסור לאדם שישהא מדה חסרה או יתירה בתוך ביתו ואפילו היא עביט של מימי רגלים (ר' יהודה בשם ר', ב"ב פט:). ספת לה צואה או שנסך לפניה עביט של מימי רגלים חייב (ע"ז נ:). — ובסהמ"א: שמעשה באחת שהיתה רוחצת רגליה בעביט בא אחד וחטף זוז מחבירו והשליכו לך3 אמר לה הרי לך ומקודשת את לי בו (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק 82). ופוסק על היין משיבצור הענבים ויתנם בעביט ועל השמן משנתן זיתים במעטן ועל הסיד משישקענה בכבשן (רמב"ם, מלוה ולוה ט א). — ב) כר של הגמל שרֹכבים עליו4, Kamelssattel; bàt de chameau; saadle of camel: אלו טמאין משום מרכב זריז האשקלוני וכו' ועביט של גמל וכו' (כלים כג ב).איזה המרכב המיוחד זרז האשקלוני ומדוכה המדרית ועביט של גמל וטפיטו של סוס (ספרא מצורע פרק ג). — ומ"ר עֲבִיטִים, עביטין: שיירא ששרתה בבקעה והקיפוה בגמלים ובעביטין ובאוכפות ובשקים ובקנים ובקולחות אפילו שלשה חבלים זו למעלה מזו מטלטלין לתוכן ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כמלא גמל וכו' (תוספת' עירוב' ג א). ובכל עושין מחיצות אפי' אוכפין אפי' עביטין אפי' גמלים ובלבד שלא יהא וכו' בין עביט לעביט מלוא עביט (ירוש' שם א א). שיירה שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין באוכפות בעביטין בשליפין בקנים בקולחות מטלטלין בתוכה (בבלי שם טז.). — ג) °כמו א. עֲבוֹט, מֲשְׁכּוֹן: והלא חנן בישא מפורסם היה ואמר לו רב הונא לאותו האיש לך והתר לו עביטך5 (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 66).