°, עֹבְיּוּת, ש"נ, — כמו עֲבִי, עֹבִי, עָבוּת: אם תקח מלח ותשחקהו ותערבהו במים ערבים עד שיותך בו היטב ואחר כך תשליך במים ההם בצים יהיו צפים על המים המלוחים כי המים ההם עבים ועכורים וישותו כדמות הטיט ולא יוכלו לשקוע שם לעביותם וישקעו במים הערבים (ר"י זבארא, שעשוע' ט, דודסון 110). הנפש החמרית איננה כעביות החמר ממש (ר"מ קורדובירו, שיעור קומה, נשמות). אמנם צריך שימסור הטיפה הזאת בספי' ב' שתהיה נקבה כדי שע"י עקירת ההויות מן הספי' זכר ומסירתם לספ' נקבה יהיה להם עביות וגידול וכיוצא להעתיק הנמצאות ממציאות אל מציאות (הוא, אילמה, עין תמר ו יב). ע"ד האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום ויהיה זה אם כן נס בגרם השמימיי או שחדש הב"ה באויר עובי ועביות מכופל שלא היה עובר בו ניצוץ השמש למצריי' (ר"י אברבנאל, מפעל' אלהים י ט). והסבה בזה לעביותה (של הארץ) ומקשיותה וכמו שנתבאר כל זה בארוכה (ר"מ אלבילדה, ראשית דעת קטו:). האור הנמשך ויוצא דרך האזן הוא זך מאד וכאשר נמשך האור הזה בפנימיות הא"ק עד הגיעו אל החוטם ויצא קצת דרך שם הוא מתעבה וקונה איזה עביות וגסות (רח"ו, עץ חיים ב,כב:). ומהשפעת ההסתר יולד החסרן העביות והשפלות וכו' עניני עביות ועניני זכות (רמח"ל, דרך ה' ב ח ג). וכל הבני אדם מדריגה אחת יהיה להם דהיינו מדריגת נשמה ולא ישאר חלק העביות בקצת בני אדם (ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ כו.). ואותו היותר זך שבדינים נדבק ביותר עב מהחסדים ואותו העביות נדבק חלק בחלקו (שם פח:). — עֹבִיּוּת: שהיסודות כל מה שיתקרבו יותר לשמים הם יותר בהירים וספיריים וכשיתרחקו יותר מן השמים יוסיפו עוביות (רי"ץ קארו, תולדות יצחק, בראש', ב:). והית' הקשת בענן לא הזכיר קשת לבדו לפי שאין האות הקשת אלא היותו בענן וזה האות מתייחס מאד שהענני' העבים הערפליים יהיה סבה להמטיר תמיד עד שתשחת הארץ וכשלא יהיה בזה העוביות וערפליות לא ימטיר כל כך (שם נח, כב:).