ש"נ, סמ' עֶגְלַת, כנ' עֶגְלָתִי, מ"ר סמ' עֶגְלוֹת, — נקבת בני הבקר: קחה לי עֶגְלָה משלשת ועז משלשת ואיל משלש בראש' יה ט. ולקחו זקני העיר ההוא (שנמצא חלל בקרבתה) עֶגְלַת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל והורידו זקני העיר ההוא את הָעֶגְלָה אל נחל איתן וכו' וערפו שם את הָעֶגְלָה בנחל וכו' וכל זקני העיר ההוא הקרובים אל החלל ירחצו ידיהם על הָעֶגְלַָה הערופה בנחל דבר' כא ג-ו. עֶגְלַת בקר תקח בידיך ואמרת לזבח ליי' באתי ש"א יו ב. והיה ביום ההוא יהיה איש עֶגְלַת בקר ושתי צאן ישעי' ז כא. עֶגְלָה יפהפיה מצרים ירמ' מו כ. כי תפושי כְעֶגְלָה דשה ותצהלי כאברים שם נ יא. ואפרים עֶגְלָה מלמדה אהבתי לדוש הוש' י יא. — ועֶגְלָה שלשיה, תֹאר למואב: לבי למואב יזעק בריחה עד צער עֶגְלַת1 שלשיה ישע' יה ה. מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עֻגלַת1 שלשיה ירמ' מח לד. — ומשל, חרש בְּעֶגְלַת פלוני, השתמש בדבר שלו בכונה מהכונות: ותגד (אשת שמשון) החידה לבני עמה וכו' ויאמר להם לולא חרשתם בְּעֶגְלָתי לא מצאתם חידתי שפט' יד יז-יח. — ובתו"מ: ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת שלש או בת ארבע פרה א א. הלומד תורה בילדותו למה הוא דומה לעגלה שכיבשוה כשהיא קטנה אדר"נ כג. למה נקרא עגלה על שפעתה כעגלה ומתה ר' יהודה בר' סימון, מדר' שמואל כב. — ועֶגְלָה ערופה: ואלו נאמרין בלשון הקדש וכו' ופרשת עגלה ערופה סוט' ז ב. משרבו הרוצחנים בטלה עגלה ערופה שם ט ט. — ואמר הפיטן: לחגי זכריה ומלאכי נגלה ולהם אל במחזה גלה קץ זמן פרה ועגלה אצילי עם, יוצ' פרש' פרה. מרימי עול עגלה להלאות מכאב הגתה להראות אות מרימי עול, יוצ' פרש' החדש. לחובט ארבעה כוסות של יפיפיה עגלה וכדי לשכר אמות עממות משקצות בגעילה אין ערוך, יוצ' שבה"ג. סבו עגלה הורגיה עבותיה לקצץ ועוגיה אהוביך, יוצ' חוהמ"פ. — וחש בעֶגְלָה: אבל ישבח לחכמים ולמחברים אשר קדמוני כי מימיהם אני שותה ועל פיהם אני מדבר ומספריהם אני מספר וכו' ובעגלותם חרשתי ונדחיהם אספתי ופזורם קבצתי ר' מנחם בר זרח, צידה לדרך, הקד'. — וצלם זהב בצורת עֶגְלָה: לעגלות2 בית און יגורו שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו (הוש' י ה).