פ"י עָדִית, עֲדֵה, אֶעְדֵּךְ, תַּעֲדִי, תַּעֲדֶה, וַתַּעַד, — עָדְתָה האשה תכשיטיה, לבשתם, שמתם עליה, sich schmücken; se parer; to adorn oneself: כחתן יכהן פאר וככלה תַעֲדֶה כליה (ישע' סא י). ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תַעֲדִי עדי זהב (ירמ' ד ל).  עוד תַּעֲדִי תפיך ויצאת במחול משחקים שם א ג.  וַתַּעְדִי זהב וכסף (יחזק' יו יג). כחלת עינים וְעָדִית עדי שם כג מ.  וַתַּעַד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה הוש' ב יה.  עָדָה את פלוני עדי, הלבישו:  וָאָעְדֵּךְ עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך יחזק' יו יא. — ובהשאלה, עָדָה גאון וכיוצא בזה: עֲדֵה נא גאון וגבה הוד והדר תלבש (איוב מ י). — ובסהמ"א: והוא איננו מתעלם ממך לובש לך בגד הידידות ועודה עדי האהבה לך ונכנס בכלל נאמניך (ר"י א"ת, חו"ה, יסוד המעשה). לא תעדה אשה עדי האיש וכו' ולא יעדה איש עדי אשה וכו' איש שעדה עדי אשה ואשה שעדתה עדי איש לוקין המלקט שערות לבנות מתוך השחורות מראשו או מזקנו משילקט שערה אחת לוקה מפני שעדה עדי אשה (רמב"ם, עבודת הכוכבים יב י). טהר לבנו לב אהבו ויעדו תורה ומצות כחרוזים וקשורים (ר' שמואל בן עלי, תרביץ ב, 59). ויקן פזי חכמות ועדה סותי חכמה תחת תכלת וארגמן (שם 61). אל אחינו בני ישראל הקהלות הקדושות וכו' עדויי עז פועלי פדות וכו' (שם 72). ואמר המליץ: ספרי יהי זכרי ואעדהו (רד"ק, השכל וידוע, מכלול קלד:). שר המלכים בו יקרם יעלון לרוב ומלכותם מאד שמחה כי מחלצותם בעזו העטיר ויעדם נזרו ובו נסרחה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 267). ואז שילחום (המצריים את היהודים) וליוום חשים ונמהרים עדויי כסף וזהב ופנינים יקרים (אז כגולגל, יוצ' שבה"ג, סדור מנוק', כ"י ביה"ס כסנטנסי).צדו צעדיה מלכת עדו עדיה לעיר ממלכת צדו כארי מהפכת (על מה גרש, אגרות שד"ל רט, 499).

— הִפע', °הֶעֱדָה, — כמו קל: וכראותי יקר השיר ויקרו הכינותיו לנוהו מסלות והעדיתיו בעדי הבדולח והעדיתיו עטרות מתהלות (רשב"ג, תהלת אל). ונשכם בבקר אני ואשתי לפנות הבית ולתקנו ולהעדותו ולהכינו (ר"י בן זבארה, שעשוע' ה, דודסון 46). ענה סגולה והעדה ממלתחת ענה נין ממלא אמתחת וגם מביא מטפחת (ענה איומה, סמא"צ, תרנ:).

— הִתפע', °הִתּעַדֶּה, יתעדה, — עָדָה את עצמו: פתח מענה רך להשיב חימה פחז מטהו מתוודה ולא יתעדה (Elbog., Stud. 163)