עֲדוּדָה
*, ש"נ, — נבלה, גופה של בהמה שנטרפה, Aas; carcass(e): אבא שאול אומר יביא עדודה1 לב"ד (ב"ק יא.). — ובסהמ"א: אם נטרפה בפשיעה שהוא בר תשלומין יביא עדודה ויוסיף מביתו על הדמים שהיה שוה בשעת מיתה (רש"י, שם).
1 [אמר רה"ג, וז"ל: ושאלת יביא ארורה (ב"ק יא.) לבית דין היכי גירסה ופירושה ויש בנוסחאות ערעורה וכו' אבל עיקר הא בריתא מסיפרי דבי רב היא וכו' יביא עדידה לבי"ד וכו' וכללו של דבר בין למאן דתאני עדידה ובין למאן דתאני ארורה וערעורה פרושו מדעם מן נבלה או מן מאי דהאוי סימן לטרפה כגון שתי כרעים או בדל אזן שהרועה מציל שיביאהו עד (תשו' הגאו' הרכבי רכט).]