*, ש"נ, — סגֻלת מי שהוא עדיף, יתרון,Vorzüglichkeit; préférence: עד שלא נבראו המאורות [ביום ד] שלשה ימים הראשונים שוים במדת שעותיהם ובשיעוריהם וכו' אבל משנבראו המאורות ביום הרביעי נתן הקב"ה [ל]לילה ויום עדיפה או מעיטה (מדר' תדשא א, אפשטין). — ובסמה"א: עדיפת הדיבור על השכל פתוי ועדיפת השכל על הדבור גנות והטוב שייפה זה את זה (ר"י א"ת, מבח' הפנינים לרשב"ג 41). ומדת העדיפה במקום הזה אשר היום הארוך עודף על השוה אינה מוספת על שעה אחת (ראב"ח הנשיא, ספ' העיבור א ג). שנאמ' ותחסריהו מעט מאלהים שיש לו צלם ודמות דעת ומזימה מחשבת הלב ורגיל הלשון ותשמיש כח באבריו הצונים עדיפת אדם מן הבהמה ועדיפת בהמה על הצמחים (רזיאל המלאך, י:).