ת"נ, מ"ר °עֲדִינוֹת, — אשה מתעדנת, מתפנקת, verzärltes Weib; femme indolente; self-indulgent woman, ובהשאלה תֹאר לבבל: ועתה שמעי זאת עֲדִינָה הישבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול (ישע' מז ח). — ואמר הפיטן: רגלי מבשר החיש וקול קורא במדבר ועול עדינה מעליה ישבר (ר' ינאיי, גנז' שכטר ג, דודסון 28). שנה בשנה אהגה כיונה כי עיר עדינה היתה לזונה (שנה בשנה, תפלת ישרים, רנט:). כמו נגדעה קרן עדינה היא גברת כל מדינה (ראב"ע, ספ' צחות, ז.). כסיסרא בקישון כיבין בקלשון בלע דשון ואצר ודישן ואבד עדינה בגיחון ופישון (ר' שלמה, גנזי שכטר ג, דודסון 93). אך במר לב שחתי לעדינות בוטחות נא שמען קולי יעבר עלי מה עד ירפא שברי אל ימינו רמה (ראב"ע, איחרה עת). — ובמשמ' רכה וענוגה: כבודה כבת מלך עדינה מענגה ריח  כריח מקטר מר ובשרפה (רשב"ג, מי זאת כמו שחר). ובנות עדינות הגלו ממדינות ממטות רעננות ומנוחת שאננות (ר"י הלוי, יונה נשאתה). איחרה עת פדותי ואין מצפים וגולים קץ שבותי ונדים בני עדינה וגולים (ראב"ע, איחרה עת). מיונת רחוקים נשמע קול חנינה אם בין השפתים שכבה עדינה כנפיה בכסף נחפה כי באמנה (הוא, איה גואלנו). ומי יספד בעד החושקים כי אם דמעתה אן יהיה תחנות הלבבות העדינות כי אם על הריה ועל גבעתה (עמנו', מחב' טז). תכון נא משאת אנחותי קטרת לפניך נפש עדינה קחי נסכי עיני כנסכי קרבן כי קדשו (רש"פ, ארבע כוסות, כוס התרעלה ה). בתוחלת ממושכה ועדינה הלא נפשי שמתני גבר מאושר וצולח (ר"ש בלוך, שבי"ע ג, הקד' 3). ואתה נפש עדינה זכה וטהורה (שם 5). עלמה עדינה ויעלת חן (מאפו, אהבת ציון 3). — ובמשמ' מלאה עדן ותענוג: צדקו דברי מליצי הפרסיים באמרם כי בערך שאר בני חלד יתדמו יושבי קאשעמיר לבני עליון המועדים לגור בארץ עדינה אשר גם היא בערך שאר ארצות תבל לגן עדן תחשב (ר"ש בלוך, שבי"ע ג, פרס לא:). — וכן ת"ז עָדִין, רך וענוג, השתמשו בו בדבור ובספרות החדשה.