עֲדִיפוּת
°, ש"נ, — כמו עדיפה: אפי' ר' יהודה מודה דאין עדיפות בשבעת המינין אלא מברך על איזה שירצה תחלה החביב לו מאי טעמא דרבי יהודה דאמר שבעת המינין עדיף מאי עדיפות שייכ' בהו אחר שאינן יכולין לפטור שאר מינין ומשני דהעדיפות הוי מן ההקדמה (תוספת' ברכ' מא.). אלא דהתם בנידון הריב"ש ז"ל היה עדיפות זה דגם בני הקהל הסכימו באלה ובשבועה לקיים חותם המלך (מורפורגו, שמש צדקה ב, לח.). — ובמשמ' תוספת: שימכור אפי' תכשיטיו במכירה גמורה לחבירו שבטובתו אפי' בזול ואח"כ יחזור ויקחנו ממנו בעדיפות הרבית שחשב עליו הלוקח (דברי חכמים ודעת חכמה ב יו).