*, עַזָּה, — שם מלאך שמרד באלהים בתחלת הבריאה ונפל ארצה וחטא עם בנות האדם: אמרה לפניו (אשתו של משה) רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ וכו' אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו (מד"ר דבר' יא). ומה עזא ועזאל שגופן אש כשירדו לארץ חטאו אנו לא כש"כ (פסיק' רבת' לד). אל במקור נדפס 'את'. תכשל בעיניך שאין מכשול אלא בעינים שכן אתה מוצא עזה ועזאל לא נכשלו אלא בעיניהם (כלה רבת' ג). — ובסהמ"א: והיה שט (המלך שלמה) בכל יום אצל עזא ועזאל על כסא שהיה עומד על נשר (ר"ן בר"י אלחנן, עה"מ, הקדמ', ה:). מעשה בשלמה המלך ע"ה אשר היה שט בכל יום לרקיע לשמוע סודות מפי עזא (שם, תיקוני התשובות, הקדמ', יד:). ויש מהן כצורת שעירים ומאלה היו כת עזא ועזאל ושניהם לבדם צורת אדם ממש וכשנפלו מן השמים שהוא חלק אחד מן האויר שזכרנו נתלבשו בכח זה האויר (שם, קרית ארבע טז, פה:). וצריך אתה לדעת כי עזא ועזאל הם המלאכים שקטרגו על אדם (שם קט, קז:.). הלך ופרח בכישופיו להרי חושך והגיע לאותם שלשלאות של ברזל שהם על רגלי עזא ועזאל (שם קי, קז::).