פ"ע, עָזָב, עֲזָבָנִי, עֲזָבוֹ, עֲזָבָנוּ, עָזָבָה, עָזַבְתָּ, עֲזַבְתָּנִי, עֲזַבְתָּם, עָזַבְתִּי, עֲזַבְתִּיךָ, עֲזַבְתִּים, עָזְבוּ, עָזָבוּ, עֲזָבוּנִי, עֲזָבוּךְ, עֲזַבְתֶּם, עֲזַבְתֶּן, עָזַבְנוּ, עֲזַבְנֻהוּ, עֹזֵב, עֹזְבִי, עֹזְבִים, עֹזְבֵי, עֹזְבָיו, עֹזְבֶיךָ, עֹזֶבֶת, עָזוּב, עֲזוּבָה, עֲזוּבַת, עֲזֻבוּת, עָזוֹב, עֲזֹב, עָזְבֵךְ, עֲזָבְכֶם, עָזְבָה, עָזְבָם, עֲזֹב, עָזְבָה, עִזְבוּ, עִזְבוּהָ, אֶעֱזֹב, אֶעֶזְבָה, אֶעֱזָבְךָ, אֶעֱזְבֶךָּ, אֶעֶזְבֵם, תַּעֲזֹב, תַּעַזְבֵני, תַּעַזְבֵנוּ, תַּעַזְבֶנּוּ, תַּעַזְבֵם, תַּעַזְבֶנּוּ, -בֶהָ, תַּעַזְבִי, יַעֲזֹב, -זוֹב, -זָב, יַעַזְבֵנִי, יַעַזְבֵנוּ, יַעַזְבֶךָּ, יַעַזְבֶנּוּ, -בֶנָּה, תַּעֲזֹב, נַעֲזֹב, נַעַזְבָה, תַּעַזְבוּ, תַּעֲזֹבוּ, תַּעַזְבֻהוּ, יַעַזְבוּ, יַעֲזֹבוּ, יַעַזְבֻנִי, יַעַזְבֻךָ, יַעַזְבֻהוּ, —  א) עזב דבר, בגד וכדומ' אצל פלוני, במקום פלוני, הניחו מיָדו ונתן לו שישאר ביד פלוני או במקום פלוני, lassen; laisser; to leave: ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי וַיַּעֲזֹב בגדו בידה וינס החוצה ויהי כראותה כי עָזַב בגדו בידה וינס החוצה ותקרא לאנשי ביתה בראש' לט יב-יד. וַיַּעֲזֹב בגדו אצלי שם יה. וכל בית יוסף ואחיו ובית אבִיו (הלכו לקבור את יעקב) רק טפם וצאנם ובקרם עָזְבוּ בארץ גשן שם נ ח. ואשר לא שם לבו אל דבר יי' וַיַּעֲזֹב את עבדיו ואת מקנהו בשדה שמות ט כא. וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תַּעֲזֹב אתם ויקר' יט י. וגם של תשלו לה מן הצבתים וַעֲזַבְתֶּם ולקטה רות ב יו. וַיַעֲזְבוּ שם עצביהם וישאם דוד ואנשיו ש"ב ה כא. ויצא המלך וכל ביתו ברגליו וַיַּעֲזֹב המלך את עשר נשים פלגשים לשמר הבית שם יה יו. ויקומו וינוסו בנשף וַיַּעַזְבוּ את אהליהם ואת סוסיהם ואת חמריהם המחנה מ"ב ז ז. וכאסף ביצים עֲזֻבוֹת כל הארץ אני אספתי ישע' י יד. כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו וְעָזְבוּ לאחרים חילם תהל' מט יא. כי תַעֲזֹב לעפר ביציה איוב לט יד. —  ואמר בן סירא: הלא לאחר תעזב חילך ויגיעך ליודי גורל ב"ס גני' יד יה. ודבר מפשט, כבוד וכדומ': ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תַעַזְבוּ כבודכם ישע' י ג. —  ב) עזב את פלוני, התרחק ממנו, פָרש ממנו, לא היה אתו כמו קֹדם, verlassen; abandonner; to forsake: על כן יַעֲזָב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד בראש' ב כד. לא יוכל הנער לַעֲזֹב את אביו ועזב את אביו ומת שם מד כב. ותאמר רות (אל חמותה) אל תפגעי בי לְעָזְבֵךְ לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין רות א יו. וַתַּעַזְבִי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם שם ב יא. —  ובהשאלה, עָזַב את אלהים וכדומ', לא עָבַד אותו יותר, לא הלך בדרכיו, לא שמר תורתו: עד השמדך ועד אבדך מהר מפני רע מעלליך אשר עֲזַבְתָּנִי דבר' כח כ. וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו וַעֲזָבַנִי והפר את בריתי שם לא יו. חלילה לנו מֵעֲזֹב את יי' לעבד אלהים אחרים יהוש' כד יו. כי תַעַזְבוּ את יי' ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם שם כ. וַיַּעֲזְבוּ את יי' אלהי אבותם המוציא אתכם מארץ מצרים וילכו אחרי אלהים אחרים שפט' ב יב. חטאנו לך וכי עָזַבְנוּ את אלהינו ונעבד את הבעלים שם י י. ואתם עֲזַבְתֶּם אותי ותעבדו אלהים אחרים שם יג. על אשר עָזְבוּ את יי' אלהיהם מ"א ט ט. יען אשר עֲזָבוּנִי וישתחוו לעשתרת אלהי צידונין שם יא לג. הוי גוי חטא וכו' עָזְבוּ את יי' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור ישע' א ד. וְעֹזְבֵי יי' יכלו שם כח. ואתם עֹזְבֵי יי' השכחים את הר קדשי שם סה יא. ודברתי משפטי אותם על כל רעתם אשר עֲזָבוּנִי ויקטרו לאלהים אחרים ירמ' א יו. הלא זאת תעשה לך עָזְבֵךְ את יי' אלהיך שם ב יז. מקוה ישראל יי' כל עֹזְבֶיךָ יבשו שם יז יג. איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עָזָבוּ יחזק' כ ח. יד אלהינו על כל מבקשיו לטובה ועזו ואפו על כל עֹזְבָיו עזר' ח כב. אם תדרשנו ימצא לך ואם תַּעַזְבֶנּוּ יזניחך לעד דהי"א כח ט. —  ואשה את בעלה: להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה הַעֹזֶבֶת אלוף נעוריה משלי ב יו-יז. —  ואדם את חברו: עִזְבוּ פתאים1 וחיו ואשרו בדרך בינה שם ט ו. —  ודבר מפשט, תּוֹרָה, ברית, וכדומ', במשמ' זו: על אשר עָזְבוּ את ברית יי' אלהי אבותם דבר' כט כד. לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בַּעֲזָבְכֶם את מצות יי' מ"א יח יח. קנא קנאתי ליי' אלהי צבאות כי עָזְבוּ בריתך בני ישראל שם יט י. וַיַּעַזְבוּ את כל מצות יי' אלהיהם מ"ב יז יו. על עָזְבָם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה ירמ' ט יב. על אשר עָזְבוּ את ברית יי' אלהיהם שם כב ט. אם יַעַזְבוּ בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון תהל' פט לא. זלעפה אחזתני מרשעים עֹזְבֵי תורתך שם קיט נג. כי לקח טוב נתתי לך תורתי אל במקור נדפס 'על' תַּעֲזֹבוּ משלי ד ב. קנה חכמה וכו' אל תַּעַזְבֶהָ ותשמרך שם ה-ו. ויראת שדי יַעֲזֹב איוב ו יד. —  ג) הִניחו לבדו, בלי עזרה: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אֶעֱזָבְךָ עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך בראש' כח יה. ויאמר (משה לחותנו) אל נא תַּעֲזֹב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים במד' י לא. השמר לך פן תַּעֲזֹב את הלוי דבר' יב יט. והלוי אשר בשעריך לא תַעַזְבֶנוּ כי אין לו חלק ונחלה עמך שם יד כז. כי יי' אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יַעַזְבֶךָּ שם לא ו. כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך ולא אֶעֱזְבֶךָּ יהוש' א ה. ותשמעו בקולי לכל אשר צויתי אתכם לא עֲזַבְתֶּם את אחיכם זה ימים רבים עד היום הזה שם כב ב-ג. נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי וַיַּעַזְבֵנִי אדוני כי חליתי היום שלשה ש"א ל יג. ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אֶעֱזֹב את עמי ישראל מ"א ו יג. יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבתינו אל יַעַזְבֵנוּ ואל יטשנו שם ח נז. כי גם אילת בשדה ילדה וְעָזוֹב כי לא היה דשא ירמ' יד ה. עָזְבָה יתמיך אני אחיה שם מט יא. ובניכם ובנותיכם אשר עֲזַבְתֶּם בחרב יפלו יחזק' כד כא. הוי רעי האליל עֹזְבִי הצאן זכר' יא יז. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עָזַבְתָּ דרשיך יי' תהל' ט יא. עליך יַעֲזֹב חלכה יתום אתה היית עוזר שם י יד. אל תטשני ואל תַּעַזְבֵנִי אלהי ישעי כי אבי ואמי עֲזָבוּנִי ויי' יאספני שם כז ט-י. כי יי' אהב משפט ולא יַעֲזֹב את חסידיו לעולם שם לז כח. צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו יי' לא יַעַזְבֶנוּ בידו שם לב-לג. כי לא יטש יי' עמו ונחלתו לא יַעֲזֹב שם צד יד. —  ובשנאה: וחרה אפי ביום ההוא וַעֲזַבְתִּים והסתרתי פני מהם דבר' לא יז. ותאמר ציון עֲזָבַנִי יי' ישע' מט יד. ברגע קטן עֲזַבְתִּיךְ וברחמים גדולים אקבצך שם נד ז. מי יתנני במדבר מלון אורחים וְאֶעֱזְבָה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים ירמ' ט א. אלי אלי למה עֲזַבְתָּנִי תהל' כב ב. אלהים עֲזָבוֹ רדפו ותפשוהו כי אין מציל שם עא יא. למה לנצח תשכחנו תַּעַזְבֵנוּ לארך ימים איכ' ה כ. כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עֲזָבָנוּ אלהינו עזר' ט ט. וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך וַתַּעַזְבֵם ביד איביהם נחמ' ט כח. כה אמר יי' אתם עֲזַבְתֶּם אתי ואף אני עָזַבְתִּי אתכם ביד שישק דהי"ב יב ה. כי עָזְבוּ אתו במחליים רבים שם כד כה. וכן במליצי שרי בבל וכו' עֲזָבוֹ האלהים לנסותו שם לב לא. —  ד) עָזַב עיר, ארץ וכדומ', יצא ממנה: וַיַּעַזְבוּ את הערים וינסו ש"א לא ז. מיום עָזְבָה2 את הארץ ועד עתה מ"ב ח ו. עֲזֻבוֹת ערי ערער לעדרים תהיינה ישע' יז ב. כַּעֲזוּבַת החרש והאמיר אשר עָזְבוּ מפני בני ישראל שם ט. כל העיר עֲזוּבָה ואין יושב בהן איש ירמ' ד כט. בשנו מאד כי עָזַבְנוּ ארץ כי השליכו משכנותינו שם ט יח. עָזַב ככפיר סכו שם כה לח. עִזְבוּ ערים ושכנו בסלע יושבי מואב שם מח כח. רפאנו את בבל ולא נרפתה עִזְבוּהָ ונלך איש אל ארצו שם נא ט. כי עזה עֲזוּבָה תהיה ואשקלון לשממה צפנ' ב ד. ולא נַעֲזֹב את בית אלהינו נחמ' י מ. —  ה) עָזַב את פלוני, לא לקחו אתו: למה זה עֲזַבְתֶּן את האיש קראן לו ויאכל לחם שמות ב כ. —  ונתן לו ללכת: ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה וכו' ויאמר אלישע חי יי' וחי נפשך אם אֶעֶזְבֶךָּ וירדו בית אל מ"ב ב ב. —  והניחו לנפשו, זז ממנו: וַיַּעֲזֹב את הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר אשקה נא לאבי לאמי ואלכה אחריך מ"א יט כ. ותאמר אם הנער (לאלישע) חי יי' וחי נפשך אם אֶעֶזְבֶךָּ ויקם וילך אחריה מ"ב ד ל. —  ודבר מפשט, נתן לו שלא יהיה יותר אצלו: אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו יחמל עליה ולא יַעַזְבֶנָּה וימנענה בתוך חכו איוב כ יב-יג. —  ולא לקח דבר: הֲיַעֲזֹב מצור שדי שלג לבנון ירמ' יח יד. —  עָזַב חוב, לא דרש, לא תבע: וגם אני אחי ונערי נשים בהם כסף נַעַזְבָה נא את המשא הזה נחמ' ה י. —  עָזַב דבר ביד פלוני, לא עסק בדבר זה, לא שם לבו לו, נתן לפלוני לעסק בו: וַיַּעֲזֹב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה בראש' לט ו. —  ו) עָזַב עצה וכדומ', דחה, לא עשה כמו שיעצו: וַיַּעֲזֹב (רחבעם) את עצת הזקנים אשר יעצהו מ"א יב ח. —  ותוכחת: וְעֹזֵב תוכחת מתעה משלי י יז. —  ז) עָזַב דבר, פרש מהדבר שלא לעשותו, עָזַב חסד וכדומ' מעִם פלוני: ברוך יי' אלהי אדני אברהם אשר לא עָזַב חסדו ואמתו מעם אדני בראש' כד כז. משמרים הבלי שוא חסדם יַעֲזֹבוּ ואני בקול תודה אזבחה לך יונ' ב ט-י. ברוך הוא ליי' אשר לא עָזַב חסדו את החיים ואת המתים רות ב כ. —   וְעָזַב חמה, לא כעס יותר: הרף מאף וַעֲזֹב חמה תהל' לז ח. — עָזַב פשעיו, נדר לא לפשֹׁע: מכסה פשעיו לא יצליח ומודה וְעֹזֵב ירחם משלי כח יג. —  תזנותיה: ואת תזנותיה ממצרים לא עָזָבָה יחזק' כג ח. —  עָזַב פניו, יגונו, חדל מזה: אם אמרי אשכחה שיחי אֶעֶזְבָה פני ואבליגה איוב ט כז. —  עָזַב אֹרח, לא הלך יותר בדרך שהלך עד כה, ובהשאלה, במנהגיו ומעשיו: יַעֲזֹב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישב אל יי' וירחמהו ישע' נה ז. הַעֹזְבִים  ארחות ישר ללכת בדרכי חשך משלי ב יג. מוסר רע לְעֹזֵב ארח שם יה י. —  ח) עָזַב לפלוני, נתן לו יכלת, רשות לעשות דבר: מה היהודים האמללים עשים הַיַעַזְבוּ להם היזבחו היכלו ביום היחיו את האבנים מערמות העפר נחמ' ג לד. —  והניחו כמו שהוא, כך וכך: וַיַּעַזְבוּ את העיר פתוחה יהוש' ח יז. וגם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עָזַב יהושע וימת שפט' ב כא. ועשו אותך בשנאה ולקחו כל יגיעך וַעֲזָבוּךְ ערם ועריה יחזק' כג כט. כי רצץ עָזַב3 דלים בית גזל ולא יבנהו איוב כ יט. —  ודבר לא בע"ח,  הכח וכדומ', עֲזָבָהוּ כחו, נפסק, לא היה לו יותר כח: לבי סחרחר עֲזָבַנִי כחי ואור עיני גם הם אין אתי תהל' לח יא. —  לבו עֲזָבָהוּ, במשמ' דעתו, לא היה בו יותר דעת: עצמו (הרעות) משערות ראשי ולבי עֲזָבַנִי שם מ יג. —  וחסד אמת אל יַעַזְבֻךָ קשרם על גרגרותיך משלי ג ג. —  ועשר: קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימיו יַעַזְבֶנּוּ ובאחריתו יהיה נבל ירמ' יז יא. —  ובתו"מ: וכתוב במגילת חסידים אם תעזבני יום יומים אעזבך ספרי דבר' מח. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אדם נושא אשה על אשתו הראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני ריש לקיש, ברכ' לב:. עזובה זו מרים ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה מתחילתה סוט' יב.. מומי עזובה דא רבי יוסי בר"א בר"ש, ב"מ פה.. אמר (יעקב) לפניו רבון העולם כשם שהיתה בדעתו של לבן לעשות עמי רעה ולא עזבתו אף מחשבות של עשו אחי שמחשב עלי להורגני הפר דעתו מד"ר בראש' עה. עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש פסיק' רבת', מתן תורה. א"ל הקב"ה לירמיה ירמיה וכי אני עזבתים תחילה שם, ותאמר ציון. —  ובסהמ"א: עזבתי אשתי מעוברת ואי[ני] יודע אם הולידה זכר או נקבה גנזי שכטר א, גינזבורג 239. [אמר רבן יוחנן] בן זכאי חמ[שה בתי דינין יש] בג[הינם] וכולן ראה אותן ישעיה בן אמוץ וכו' וראה בני אדם שהן אוחזין מים וממלאין ומשליכין לתוך הבאר והבאר אינה מתמלאת ובני אדם עזובין שם 196. ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד רמב"ם, תשוב' ב ב. כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שם ג. ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם מביא עליכם כל הקללות האלו שם ט א. על אשר עשה עם [א]נשי ביתו [בר]בת בני עמון כי עזבה עגונ[ה] אלמנה [חיה זה] ארבע שנים ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 130. כי אם אבוא אצלכם מעצמי אני הנה לא יעזבנו האל מכל טוב וכו' שם 307. וזה האיש כל ימי היותו בארץ השקה והזריע והצליחה ועשתה פרי וימים רבים עזב את הארץ ולא בא אליה וכו' פן יפגעני הארי וימיתני ועל כן עזבתיה היום כמה זמן משלי סנדאבר, מה.. —  ואמר הפיטן: סם חיים לבהם מתכבדים עוזביהם עוזבים וחובקיהם מכבדים פלפולם בשלש עשרה מתלמדים צורפיהם מושיבים בין נגידים אלוף, יוצ' ב שבוע'. ואם נחבא ונסתר מלפני שמו הרע בפי עטי עזבו כמו עכבר אשר נכנס בתוך חור ועזב חוץ בפי חתול זנבו ר"י חריזי, תחכמונ' נ. —  ובמשמ' נתן והרשה: ויגשו בני יעקב לשבור את דלתי העיר ולא עזבום יושבי העיר כי היו משליכים עליהם אבנים ספ' הישר, פרש' וישלח, לז:. [שהיה] משתכר בפונדיון אחד ביום חצ[יו אוכל וחציו] נותן לשומר בית המדרש שהיה עוזבו לשמוע דברי תורה מפי שמעיה ואבטליון גנזי שכטר א, גינזבורג 195. —  ואמר המשורר: הלא המתהולל ברית קדש חלל עזב לו ויקלל אנשים צדיקים ראב"ע, נדוד הסיר אוני, כהנא א, 25.

—  נִפע', נֶעֱזַב, נֶעֱזָב, נֶעֱזָבָה, נֶעֱזָבוֹת, תֵּעָזֵב, יֵעָזְבוּ, —  שעָזְבוּ אותו, נֶעֶזְבָה ארץ מיושביה, שיצאו ממנה יושביה: והארץ תֵּעָזֵב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה ויקר' כו מג. כי בטרם ידע הנער מאס ברע ובחור בטוב תֵּעָזֵב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה ישע' ז יו. ולך יקרא דרושה עיר לא נֶעֱזָבָה שם סב יב. כה אמר אדני יי' להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הַנֶּעֱזָבוֹת אשר היו לבז יחזק' לו ד. —  ובמשמ' שאין איש בא שם: כי עיר בצורה בדד נוה משלח וְנֶעֱזָב כמדבר ישע' כז י. —  נֶעֱזַב דבר לפלוני, נתן לו לעשות בו כרצונו: יֵעָזְבוּ יחדו לעיט הרים ולבהמת הארץ וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף שם יח ו. —  אדם נֶעֱזַב, שנשאר בלי עֶזרה: נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נֶעֱזַב וזרעו מבקש לחם תהל' לז כד. —  ונֶעֱזַב דבר, במשמ' אין אדם נותן דעתו לו: טרף נפשו באפו הלמענך תֵּעָזֵב ארץ ויעתק צור ממקומו איוב יח ד. מדוע נֶעֱזַב בית אלהים נחמ' יג יא. —  ובמדר': אע"פ שזרעו ובניו הם מבקשים לחם לא ראיתי שאותו צדיק נעזב מיראתו של הקב"ה מד"ר ויקר' לה. —  ובתפלה: שתראה בעני עמך ישראל וכו' ומקדשך אשר היה משלח ונעזב כמדבר רסע"ג, תפל' השחר, סדר רב עמרם השלם א, סז.. —  ואמר הפיטן: תוחלת ישראל חסד לא נעזב תקותם נצח אמון לא אכזב תוחלת, סליח' ב עי"ת.

—  פֻע', עֻזַּב, עֻזְּבָה, —  עֻזְּבָה עיר, כמו נעזבה, שיצאו יושביה ממנה: איך לא עֻזְּבָה עיר תהלה קרית משושי ירמ' מט כה. —  ואמר המקונן: הטה אלהי אזנך לאומרים עזב ושכח ונטש ולעד שומם ושמע אנקתנו וקנא קנאתנו הטה אלהי, קינ'.

—  הִפע', *העזיב, יַעֲזִיב, —  עשה שיַעֲזֹב, התיר, בטל את הנשואים: גט זה לא יתיר ולא יעזיב לא ישלח וכו' אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב אינו משלח גיט' לב:.

—  פִע', *עִזֵּב, —  עשה שיהיה עזוב: דבר אחר עזבני ה' עיזבני כיצד וכו' פסיק' רבת', ותאמר ציון.

—  הִתפ', *הִתְעַזֵּב, —  כמו נִפע': שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין היא מתעברת ומתעזבת4 בשם ר' מאיר, מד"ר בראש' מה. שהיו יושבות אצלם והיו רואים שורות שורות של כנים יורדות משערם לתוך קדקד והיו משתקצות ומתעזבות5 בפניהם פסיק' רבת', ותאמר ציון.