א. עזב

1 , ממנו עָזַב, עָזוּב, עֲזוּבָה, עִזָּבוֹן, *עֲזִיבָה.


1 [באשור' אֶזֵבֻ, עזב; אֻשֵזִב, עזר, הציל, (דליטש 34-35) ; וכן בארמ' המקראית שיזב. בערב' עַזַב عزب, הלך לו, התרחק, בכוש' מַעְסַב, אשה עזובה, אלמנה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים