עַכְרִירוּת

°, ש"נ, — כמו עֲכִירוּת: האסטומכא כדי לבשל המזון אשר ירד אליה טחון ואז יקל עליה בשולו והבדל עכרירותו מזכותו (שם עו). זה הענין נאצל מכחו יתן רק מהאמצעיים לצד עכרירות החמר (ר"א בר' אליה הקראי, עץ חיים פו). אי אפשר היות הנהגתו על פי החוב כי הנה מין האדם עצמו שנולד בעל מום ולא קדם לו חטא ואומ' שזה מצד עכרירות החמר וזה עומד כנגד מאמ' הכתו' וכו' (שם פח).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים