°, ש"ז,— אדם עָכוּר: והמתעטש מלמטה סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא עכרן1 (אלפסי, ברכ' עו).— ובמשמ' רשע: רב שקה שהמיר ולקח לו אשה תמרורית שהמירה גם היא ולקחה בגיותן וקדשה בדיניהם וילדה בת ממנו וכו' שגדלה ביניהן והשיאה אותה לעכרן מומר גם הוא והולידו בן ערל ומים הזדונים עברו על ראשו ונתגדל ביניהם מפתם אכל ומכוסם שתה (רמ"א, שו"ת סב).