* 1, עילה, עילא, ש"נ, מ"ר °עִלּוֹת, עילות, — עֲלִילָה, תואנה, סבה, Vorwand; prétexte; excuse, מצא עִלָּה: מעשה ברבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו אתא גבי דר' יהושע א"ל טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו וכו' (ירוש' כתוב' ג ט). עילה2 מצאו וטיהרו את ארץ ישראל (ריש לקיש, כתוב' כ:). כגון שבאו שני בני אדם בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כליי כ"ש עילא3 מצא (ב"ק קיד:). — ובמשמ' עַוְלָה: שמא עילה4 מצאת בי (עדו' ה ז). — בקש עִלָּה: עילא היו מבקשין להתיר דמן של בעלי מחלוקת (ר' יסא, ירוש' פאה א א). מעשה שירדתי להעיד על עד אחד באושא ולא היו צריכין לי אלא עילה ביקשתי להקביל פני חביריי (ירוש' ר"ה ב א). — נטוש זה שיצא לדע' תדע לך שעילה  היה רוצה להבריחו מנכסיו (שמואל, שם יבמ' טו ג). המוצי' את אשתו משום נדר לא יחזיר וכו' תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי נדר שאינו צריך חקירת חכם היה (ר' זעירא, שם גיט' ד ז). לפיכך נפלו עליהם בעילה (פסיק' רבת' כח). — ובמשמ' סבה מיֻחדת: מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת ואף היא ע"י עילה (בשם רבי אליעזר בר שמעון, מד"ר בראש' מה). — ובסהמ"א: כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול וכו' ואם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וכו' (רמב"ם, אסורי ביאה יג יד). והוא (פרעה) לרוע בחירתו בקש עילות ותואנות לתלות בהן ענין המכות (ר' רפאל מנורצי, מרפא לנפש, לב.). — ומצוי ביחוד במשמ' סבה: כל תשרי שיש בו עיבור ונולד קודם רנ"ו וכו' ועילת הדבר בזמן שמולד שלשנה מעוברת וכו' (רסע"ג, מספר הגלוי ריז). ואין אנו יודעין אמתת עלת הדבר ואף אין אנו יודעין כי בודאי סרה העילה שזה הדבר תלוי בה (רה"ג, תשו' הגא' ליק א). והחלק הב' מצות השמע וכו' שנעלמו ממנו עילת איסורם ועילת חיוב ממה שנתחייבנו מהן (ר"י א"ת, חו"ה, הקדמ' 3). והקדמון הוא שאין לו עלה ומה שאין לו עלה אין לו תחלה (שם היחוד ה). אנשים ראו חסרון מי שקדם זכרם והשתדלו לדעת עילות הנקוד והטעמים וחברו אליהם דעת שמוש הלשון ודקדוקו (שם עבוד' האלהים ד). ואם יקראו האלהים יתברך בורא הוא על דרך העברה לא על המובן מהמלה אך הוא רוצה באמרו בורא ויוצר שהוא סבתו ועלתו (הוא, הכוזרי ד יג). כי שמתי תכונת שבע ביום הללתיך קודם תכונת הלך וכו' בעבור העלה הנזכרת (הוא, השרש' לריב"ג, הקדמ' 7). ויש שתהיה המלות פעם בתוספת אות ופעם בלעדי תוספת (שם 8). ואי אפשר לאמר מה הטעם והעילה כי אות זה יורד וזה עולה או זו קטנה וזו גדולה (הורית הקורא, דרנבורג 8). וכמה חטאו המשנים אשר שמו לטוב עלה ולרע עלה (פי' ספ' יצירה של אבוסהל, לב). וכבר שמו אנשים מן הראשונים הבצים מן האברים הראשים לעלת בשול הזרע בהם והזרע עלת ההולדה (שם עו). לפי שפרו' שם החכמה ידיעת העלות הרחוקות למצוא המצואים כלם מהנבראים וידיעת העלות הקרובות בראיית האמת שהם מצויים ומה הם והיאך הם (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ג יא). עלת תנועת העורקים עלה טבעית (ר"מ אלדבי, ש"א ד, נה:). כי אין כל העלות הכרחיות ולא פעולתם הכרחית (ר"מ הנרבוני, המאמר בבחירה, ד"ח לט). לפי מה שנתבאר במופת הוא שיש בעולם נמצא מחוייב המציאות בעצמו שאין לו עלה ולא דומה לו (ר"י אלבו, העקר' ב ו). ואמרו מקדם ירמוז לעילה הקדומה אשר האצילה זה העדן אשר הוא עולם הרוחניות (ר' דוד מרקיטו, זכות אדם, בריל 15). שעומדת עליהם (על הענינים) מארבע העלות הטבעיות שהם העלה החמרית והצורית והפועלת והשלמית (נסים בר שלמה רי"ת, תרג' חבור יצחק הרופא הישראלי, בספ' החג לשטינשנידר 132). והנה זאת העלה היא סבה גדולה וממנה זאת המכשלה (מנחם גינצי הגולה, לקו"ק, נספח' 48). וההפרש השלישי אשר הוא שכל בלתי הרגשי לא תבקש לו עלה וסבה ולא תפול בו מחשבה (שם 50). לא תחרש בשור וגו' עלת זה כי זה חלש וזה חזק (יעקב בן ראובן הקראי, שם 86). אכן ההסכמה (על התחלת השנה) נפלה מעת הכנס השמש במזל טלה וזה יהיה לעלות ידועות (ר"א הקראי, ג"ע, ענין קדוה"ח א, ג). ואם היתה העלה כדי שיהיו כל ישראל עושים יום אחד הלא בגלות בבל שהיו ביניהם נביאים לא חששו בשביל זה העלה (שם ח:). ואני כשעיינתי בספר רבינו ישועה נ"ע בהביאו דרך העלות הכתובות והעלות המוצאות בסדר מאמריו הבינותים בדרך אחרת (שם, עריות ד, קלב.). — ואמר המליץ: אתם בני עליון שוגים באהבתו התבוננו וראו נוחלים בתורתו נמצא מחוייב יש סבת לכל מצוי אפשר בעצמותו ראוי בעלתו (JQR. NS. V. 538). — ותאר לבורא: ושבח לראש כל ראש ואדון ועלה לכל הווה ונצחו וסבתו (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 1). ואחשבה ואדעה כי הוא עלת מציאות כל וסבתו (עמנו', חרוזים על יג עקרים, JQR. NS. V. 534). — וכן עִלָּה ראשונה: וסבתו הפעלים האלה וההפעליות האלה כאשר תבקשם ימנע ממך השגתם ואפשר שתמצא סבות סבותם עד שתגיע אל הפלכים ואחר כך אל עלות הפלכים ואחר כך אל העלה הראשונה ובאמת אמר האומר כי הכל בגזירת הבורא (ר"י א"ת, הכוזרי ה כ). הפילוסופים כמו שידעת יקראו השם ית' העלה הראשונה והסבה הראשונה (ר"ש א"ת, מו"נ א סט). ואומר בתחלה שבח וגדולה ועוז וממשלה לנורא עלילה אשר על כל מאד נעלה כי הוא עלה ראשונה לכל עלה (ר"מ אלדבי, ש"א, הקדמ', ב.). — וכן עִלַּת הָעִלּוֹת: ואמת אמר הפלוסוף באמרו לא יוכל לעבוד עילת העילות ותחלת ההתחלו' אלא נביא הדור בטבעו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ב). וכל אשר נחקור על עלות העלות ההן למעלה נמצא מספרן פחות מהן וכל אשר תעלינה יתמעט מספרן עד שיגיע אל עלה אחת והיא עלת העלות (שם ז). ואם יאמרו הפילוסופים שהוא בראך הם אומרים זה על דרך העברה מפני שהוא עלת העלות בבריאת כל נברא (הוא, הכוזרי א א). וא"ת היא העילה הראשונה כמו שקוראין אותו וכו' וא"ת עילות העילות וכו' (ראב"ע, ספ' העצמים, ה). והסוד כי עילת העילות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עילתו דבר אלא שזה עילה וזה עלול (ראב"ד, פי' ספ' יצירה, הקדמ', ב:.). הלא טוב היה להאמין כאמונת כל קהל ישראל שעילות העילות הוא אחד בתכלית האחדות ושהוא מנהיג עולמו (רמח"ל, חוקר ומקבל ז). — ואמר המליץ: תהלה לאל נורא עלילות ועלת העילות החונן לאדם המושכלות (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 6). — ובנגוד לעלול: עוד נקח זה הענין אשר עיינו אליו מצד אחר ונאמר שהנמצאות מתחלקות אל עלה ועלול (ראב"ד, אמו"ר 47). כי הוא רם על כל רמים ועליון על כל העליונים וראש כל תחלה ועלת כל עלה ועלול (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ז). אם תהיה העלה בכח העלול בכח ואם תהיה בפעל העלול בפעל והבורא יתברך עלה בפעל ועלולו בפעל בעוד שהוא עלתו (הוא, הכוזרי ד יג). והעלה מעלתו גדולה ממעלת העלול (הוא, הרקמה א). וכשנמצא דבר שהוא עלה בלבד נדע כי איננו עלול (רמב"ע, ערוג' הבושם, ציון ב, 122). וכל אחד יש בה ראש וסוף ותוך הרי שלשים וכח עלה וכח העלול הרי ל"ב כחות לנתיבות החכמה (ראב"ד, פי' ספ' יצירה, הקדמ', ב::). קודם בעילה הוא כל דבר שהוא עילת חבירו ואי אפשר להמצ' העלה בלתי העלול ולא העלול בלתי העלה (ר"י א"ת, רוח חן ח). וכמו שאומרין בעילה שהיא למעלה מן העלול (רמב"ם, יסודי התורה ב ו). ואין לאל ית' כונה בבריאה אבל העולם עלולו והוא העלה כדרך שהנר עלה לאורו והעמוד עלה לצלו ואי אפשר לעלה שתקדם לעלול ולא עלול בלא עלה (תלמיד הרמב"ם, אגר' הרמב"ם, ג:). ונחזור אל מה שהיינו בו ונאמר שהרע אמנם העלות הטוב והטוב מצד הבורא ומאצילו הראשון אי אפשר שיוסר כי עלתו לא הוסרה עד שיוסר העלול ויעלה בהעלתו עלתו (פי' ספ' יצירה לאבוסהל, לב). ובהיות אצילות השכלית דרך עלה ועלול נתחייב באחרון שבהם האחדות והפשיטות (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 95). כי ישיגו (הנביאים) העלול באמצעות העלה שהיא השגת המאוחר עם הקודם והעלה עם העלול (שם 118). כי העלה היא אשר בהמצאה ימצא העלול (ר"ח קרשקש, אור יי' א ג). ואמר לא באש יי' להגיד שמציאותו ומהותו יתעלה נבדל ממציאות המלאכים כי הם עלולים ואפשרי המציאות והוא ית' עלה ומחוייב המציאות (ר"י אברבנאל, מ"א יט יב). וענין ההשתלשלות הזה הממשמש ועולה יורה על עלות ועלולים (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה ד). כדעת המינים המאמינים שהוא ית' עלה והם עלולים (מנחם גינצי הגולה, לקו"ק 49). לא קראוהו בשם כי אם בשם עלה (ר"א בר' אליה הקראי, עץ חיים ע). והשם עלה והעולם עלול וכבר בארנו שהעולם מחודש (שם). — ואמר המשורר: ונמשלת תלאתי לעלה קדומה ואני לה כעלולה ודמיתי זמני אש ומקריו לעצים ואני השה לעולה (עמנו', מחבר' א). אמונתי בלבך שים ותשיג בגן עדן אכול בפרי מגדיו אמונתי באל נמצא וממציא לכל עלול ועלה בלעדיו (הוא, JQR. NS. V. 537). — ובנגוד למעֻלָּל: כי העילות כל אשר תקרבנה מהמעולל תמעט יכלתם להועיל למעולל ולהזיקו (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ז). ואף תכניס עצמך בחכמת שרשי המופת ואיכות הדיבר וכו' ואיכות הילוך העילה עם המעולל וכו' מפני עמקם ודקות ענינם (שם, יחוד המעשה ה).