ש"נ,— כמו עַוְלָה, בסרוס האותיות1: מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עַלְוָה (הוש' י ט).— ואמר הפיטן: הלכו ימותי באין שלוה וספו בלי חדוה וירשו בני עלוה מקום אהלי ([ירשו] למצער, קונטר' הפיוט' נו). מי אל זולל ישוה יקר או איש ישר לבני עלוה איכה יתחר את הסוסים מי עם רגלים אין לו שלוה (רמב"ע, מה אשיב, 198, Monats. 1896). צורי פדני באהבה מיד בני עלוה (ר' סעדיה בן יוסף, מטמוני מסתרים, מק"נ ט, 27).