עולה, ש"נ, סמ' עוֹלַת, כנ' עוֹלָתְךָ, עֹלָתֶךָ, עֹלָתוֹ, עוֹלָתוֹ, עֹלָתָם, מ"ר עֹלֹת, עֹלוֹת, עוֹלֹות,  כנ' עֹלוֹתֵינוּ, עֹלֹתֶיךָ, עוֹלֹתֶיךָ, עֹלוֹתָו, עֹלֹתֵיכֶם, עוֹלֹתֵיכֶם, עֹלוֹתֵיכֶם, עוֹלוֹתֵיכֶם, עוֹלֹתֵיהֶם, — קרבן שנשרף כליל על המזבח, Ganzopfer; holocauste; whole burnt offering: והקטרת את כל האיל המזבחה עֹלָה הוא ליי' ריח ניחוח אשה ליי' הוא (שמות כט יח). אם עֹלָה  קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו (ויקר' א ג). ויאמר שמואל החפץ ליי' בְּעֹלוֹת וזבחים כשמע בקול יי' (ש"א יה כב). במה אקדם יי' אכף לאלהי מרום האקדמנו בְעוֹלוֹת בעגלים בני שנה (מיכ' ו ו). כי לא תחפץ זבח ואתנה עוֹלָה לא תרצה (תהל' נא יח). אז תחפץ זבחי צדק עוֹלָה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים (שם כא). — ובתלמו': המתכוון לאמר תרומה ואמר מעשר וכו' עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה (תרומ' ג ח). ח' דברים בעולה מצטרפין זה עם זה הבשר והחלב וכו' (מעי' ד ב). חטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת אפי' א' בריבוא ימותו כלם וכו' וכן עולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה (קני' א ב). (השוחט) שתי עולות לציבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה (תוספת' פסח' ה ז). — העלה עֹלָה: ויבן נח מזבח ליי' וכו' ויעל עֹלֹת במזבח (בראש' ח כ). קח נא את בנך וכו' והעלהו שם לְעֹלָה (שם כב ב). והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וכו' והעליתיהו עוֹלָה (שפט' יא לא). ויבקעו את עצי העגלה ואת הפרות העלו עֹלָה ליי' וכו' ואנשי בית שמש העלו עֹלוֹת ויזבחו זבחים ביום ההוא ליי' (ש"א ו יד-יה). — ובמשנה: שור זה עולה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי (ערכ' ח ז). — הקריב עֹלָה: עור הָעֹלָה אשר הקריב לו יהיה (ויקר' ז ח).  איש איש מבית ישראל וכו' אשר יקריבו ליי' לְעֹלָה (שם כב יח). ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליי' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עֹלָה תמיד (במד' כח ג). והָעֹלָה אשר יקרב הנשיא ליי' ביום השבת וכו' (יחזק' מו ד). — ובמשנה: שתי נשים שלקחו קניהן בעירוב או שנתנו דמי קניהן לכהן לאיזה שירצה כהן יקריב חטאת ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה (ר' יוסי, קני' א ד). כיצד מערימים על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקרב עולה וכו' ילדה זכר ונקבה הזכר יקרב עולה והנקבה תקרב שלמים (תמור' ה א). — הביא עֹלָה: והבאתם שמה עֹלֹתֵיכֶם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם (דבר' יב ו). לא הביאת לי שה עֹלֹתֶיךָ וזבחיך לא כבדתני (ישע' מג כג). ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם וכו' מבאים עֹלָה וזבח ומנחה ולבונה (ירמ' יז כו). — ובמשנה: בש"א מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות ובה"א מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן (ביצ' ב ד). המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה (תמור' ג ג). המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין על גבי המזבח וכו' ימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות (שקל' ד ח). — שחט עוֹלָה: וישחט את הָעֹלָה וימצאו בני אהרן אליו את הדם (ויקר' ט יב). — זבח עֹלָה: מזבח אדמה תעשה לך וזבחת עליו את עֹלֹתֶיךָ ואת שלמיך (שמות כ כד). — הדיח עֹלָה: ולשכה ופתחה באילים השערים שם ידיחו את הָעֹלָה (יחזק' מ לח). — עשה עֹלָה: ואת השני יעשה עֹלָה כמשפט (ויקר' ה י). ועשית עֹלֹתֶיךָ הבשר והדם על מזבח יי' אלהיך (דבר' יב כז). ואם תעשה עֹלָה ליי' תעלנה (שפט' יג יו). ביום ההוא קדש המלך (שלמה) את תוך החצר אשר לפני יי' כי עשה שם את הָעֹלָה ואת המנחה (מ"א ח סד). — הקטיר עֹלָה: ויקטר (המלך) את עֹלָתוֹ ואת מנחתו (מ"ב יו יג). ומקטרים ליי' עֹלוֹת בבקר בבקר ובערב בערב (דהי"ב יג יא). — והפשיט: והפשיט את הָעֹלָה ונתח אתה לנתחיה (ויקר' א ו). רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל הָעֹלוֹת (דהי"ב כט לד). — *הבדיל בְּעֹלָה: לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה וכו' ולא הבדיל בעולה פסול (זבח' ו ו). — ובסמ': והכהן המקריב את עֹלַת איש וכו' (ויקר' ז ח). ויצא ועשה את עלתו ואת עֹלַת העם וכפר בעדו ובעד ביתו (שם יו כד). ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה ויקטר על המזבח מלבד עֹלַת הבקר (שם ט יז). עֹלַת שבת בשבתו על עֹלַת התמיד ונסכה (במד' כח י).  ושעיר עזים אחד לחטאת ליי' על עֹלַת התמיד יעשה ונסכו (שם יה). ויצוהו המלך אחז את אוריה הכהן לאמר על המזבח הגדול הקטר את עֹלַת  הבקר ואת מנחת הערב ואת עֹלַת המלך ואת מנחתו ואת עֹלַת כל עם הארץ (מ"ב יו יה). ויעשו את חג הסכות ככתוב וְעֹלַת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו (עזר' ג ד). קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליי' עֹלוֹת חנם (ש"ב כד כד). עֹלוֹת מחים אעלה לך עם קטרת אילים (תהל' סו יה). — ובתלמו': עולת העוף נעשית למעלה ועולת בהמה למטה (קני' א א). עולות צבור ששחטן שלא לשמן הרי זה חייב ויקטיר אימורין לערב חטאת יחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן הרי זה חייב והורצו הבעלים (תוספת' פסח' ה ז). — וסומך: וישכם אברהם בבקר וכו' ויבקע עצי עֹלָה (בראש' כב ג). וסמך ידו על ראש הָעֹלָה ונרצה לו (ויקר' א ד). ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח הָעֹלָה (שם ד כה). צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת הָעוֹלָה (שם ו ב). ויקרב את איל הָעֹלָה וכו' (שם ח יח). — ובמשנה: מותר עולה לעולה מותר מנחה למנחה (שקל' ב ה). שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהן תקלין חדתין ותקלין עתיקין קנין וגוזלי עולה וכו' קנין הן תורין וגוזלי עולה הן בני יונה וכו' (שם ו ה). האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שאני אוכל לך אסור רבי יהודה מתיר (נדר' א ד). דמי עולה יביאו עולה דמי שלמים יביאו שלמים (מעי' ג ב).  אמר לו (ר' ישמעאל לר' יהושע) והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה וכו' (ע"ז ב ה). חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה כמעשה חטאת לשם עולה כמעשה עולה לשם חטאת כמעשה עולה לשם עולה פסולה (זבח' ז א). אברי חטאת שנתערבו באברי עולה וכו' (שם ח ד). תמורת עולה וולד תמורה וכו' (תמור' ג ב). ילדה שני זכרים אחד מהן יקריב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמיו לחולין (שם ה ב).