ש"נ, מ"ר °עֲלִילִיּוֹת, — כמו עֲלִילָה ב): גדל העצה ורב העֲלִילִיָּה אשר עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם (ירמ' לב יט). — ואמר המשורר: הלא תרהו ואם לא תעריצו רב עליליה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה). רבת תועלת כל עוד מושלת כי כל תושיה היא העליליה (יל"ג, הבערה, א, 90).— ומ"ר, ואמר המשורר: ידעתי ועיני צופיות הליכות רב עליליות ומחר נפשות וגויות יבואו למשפט אל המלך (ראב"ע, מי כמוך אפס יש). — ואמר הפיטן: חמודות באר לו האותיות כי קצף עליו רב העליליות ובו בלילה נהרג בשאיות (אמרו, יוצ' ז פסח).