°, ש"נ, —  כמו עֲלִיזָה: פתח לבבך ולאהבה אותו ולהשבע בשמו בעליזות ונקית משבעתי זאת (ר"י בר ראובן, אזהר', ח:). ובפחזותם ובחזותם ובעליזותם יכעיסוני (שננו לשונם, יוצ' פרש' וירא). וינפש העם בקבלם חרוזות ודרשו מהם קלות וחמורות בעליזות (אות מבראשית, מחז' ויטרי 602). קביעת חקי בעליזות רחשתי לעם מי זאת (גנזי שכטר ג, דודסון 158). והשם מצהלות וכו' כולם ענין עליזות (רד"ק, השרש', צהל).