פ"ע, — כמו עָלַז: משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יַעֲלֹס (איוב כ יח).

— נִפע', נֶעֱלָסָה,— כמו קל: כנף רננים נֶעֱלָסָה אם אברה חסידה ונצה (שם לט יג). — ובסהמ"א: בל"י מין עוף אשר זנבה נעלס מלא עינים מגוונים שונים (ר' בנימין מוספיא, הגהות לערוך, ערך טווס). ברכות יזלו מים יטיפו בתעלה ויעלו בצנורות ופרדס יגדל עץ וכו' אשר שם צפורים יקננו ועוף יעופף בהגיונם נעלסים ונעלצים בצפצופם (שלמה אולילירו, אגר' אילת אהבים, א:). ולקול זמיר צפרים וכנף רננים נעלסה כנועם המאור הגדול (מפו, אהבת ציון ז). — ואמר המשורר: יפרח חתן כשושן בקרב ידידים נעלסים ויהי כמלך בגדודיו בחפת הדר מתכסים (ר"י הלוי, יפרח חתן). ויתעלס לבב כל באהבים ויעלס זמן בכנף רננה (הוא, בכל אף). וגיל בחור באילת אהבים והרנינו שניכם נעלסים והתעדן בקומת חן כתמר אבל תנע כבדי ההדסים (רמב"ע, הריח מר). קדושים ברשת זר נתפשו ואבדו כולם אז נעלסו ומשה ואהרן עשו כל המופתים האלה (ראב"ע, אותות אל במעשיו). אז רץ (אברהם) ואחז בו  (באיל) ואותו עשה במקום בנו עולה ביד נעלסה נפשו בקול תודה מאד נצהלת (ר"י נגארה, נפשי לך תערג, עולת קדש מו).

— הִתפ', נִתְּעַלְּסָה, — הִתּעַלֵס באהבים, נאות, התענג בתענוגי בשרים, geniessen; jouir; to enjoy: לכה נרוה דדים עד הבקר נִתְעַלְּסָה באהבים (משלי ז יח). — ובסהמ"א: כנף רננים שם עוף נקרא כן אולי הוא מרנן ויפה קול או מרנן ומתעלס בכנפיו שהן יפות  (רד"ק, השרש', רנן). וציצית התוגות נובלת ובין השמחות פורח עמו מתעלסים באהבים והדודאים נתנו ריח (רש"ט פלקירא, המבקש טז). בהיותנו בימי הנעורים עם קצת החברים מתעלסים בספורי המאמרים (ר' ידעיה הבדרשי, ספ' הפרדס, פתיח', אוצה"ס ג). הניעני רוח הזמן ואני בן שמנה עשרה שנה ותשאני רוח העת להתעלס בחברת נכבדים ומביני מדע הוא, אוהב נשים, תפארת שיבה לצונץ 1.  ושב בהכרח לזכור הדרך ההולכת אל האוצר כי אין זולתה להתעלס לשבח צרתו הוא, הפרדס א, אוצה"ס ג. המלאים למו באביב כל חמדה וכל ענג להשתעשע ולהתעלס שמה באהבים (ר"ש בלוך, שבי"ע ג, הקדמ' 1). ונתעלסתי בצחותם ורוממותם (שד"ל בתולת בת יהודה, 4). משנה שמחה ישמחו ויתעלסו באהבים באין מחריד (ר"א מפו, אהבת ציון כט). — ואמר הפיטן: אל נשא ארנן בהתעלסה אומץ עשה אגיד בכנסה (ר' שלמה בר' יהודה הבבלי, אל נשא, יוצר שבת בראש'). גדי קשור ידים ברכות לשא באהב עוד גדיו שכינה נתעלסה (גדי קשור, מוס' פרש' שקל'). דבוקות לכסאו הומות מול הלל לנשאו ומתעלסות לנישואו (גנזי שכטר ג, דודסון 112). נתת בידי מאזני משפט ופלס אם לחסד ימצאני בו אתעלס ואם לרעה יהיה לעג וקלס כי לא היתה מאת המלך (רמב"ן, מראש מקדמי עולמים, מלא חפנים לגיגר מ). לו אהיה אהל ואתה שוכני נתעלסה אהב בגיל נתאזרה (ר' ישראל, ידד שינת עיני, פזמונ' תימנ' ח:). — ואמר המליץ: ועל ערש אהבים יתעלס בנעימה וכו' (ר"י חריזי, תחכמונ', הקדמ'). וקשרתי עפעפי בעפעפי שחרים וכנפי בכנפי נשרים להתעלס בכפרים במקום נרדים עם כפרים ומרעה עפרים (שם ג). והאם רובצת עליהם ומתעלסת עמהם והם פעם בחיקה ישנים ובמרעה טוב דשנים (שם כח). והתעלסנו כל הימים אשר נצמדנו עד אשר מחיק החברה נפרדנו ולכל צד נדדנו (שם). שכב בצל שיחים ומתעלס על קול שאון מים ושיר יונים (הוא הענק רמב). נקח צביות מאוילים שמנו נתעלסה נחנו והם יאבדו רעה תבואמו והמרגעת (עמנו', מחב' ז). ראה דובים אשר אורבים צביה במקור נדפס 'צבירה' להתקלס  להתעלס ביופיה (ר"י נג'ארה, עולת תמיד קסט).

— °פִע', עִלֵּס, — עשה שיַעֲלִֹס, שיהיה עלז, ואמר הפיטן: כהושעת ברכות וארוכות וגבוהות מעלסים בפטירתן יופי לך מזבח מקלסים כן הושע נא (כהושעת אדם, הושענ' לשבת). עילסם ובא לו לשער היסוד עמידת שעירים (Elbogen, Stud. 160). — תוכחותם נחמדות מפנינים יעלסו שומעיהם כרננים גם המה כחצים שנונים (ריב התלמוד והפלוסופיה, כנסת ישראל ב, תרמח, אורות מאופל 3).