שת"ז, מ"ר עֲנִיִּים, סמ' עֲנִיֵּי, כנ' עֲנִיֶּיךָ, עֲנִיָּיו, נק' עֲנִיָּה, — א) ההפך מן עָשִׁיר, מי שאין לו כדי מחיתו, אלא בצמצום גדול, שאין לו נכסים וכדומ', Armer; pauver; poor: אם כסף תלוה את עמי את הֶעָנִי עמך לא תהיה לו כנשה (שמות כב כד). וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לֶעָנִי ולגר תעזב אתם (ויקר' יט י). ואם איש עָנִי הוא לא תשכב בעבטו (דבר' כד יב). לא תעשק שכיר עָנִי ואביון וכו' ביומו תתן שכרו וכו' כי עָנִי הוא ואליו הוא נשא את נפשו (שם יד-יה). פתח תפתח את ידך לאחיך לַעֲנִיֶּךָ ולאבינך בארצך (שם יה יא). ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם מלכם תדכאו עמי ופני עֲנִיִּים  תטחנו (ישע' ג יד-יה). לחטות מדין דלים ולגזל משפט עֲנִיֵּי עמי (שם י ב). תרמסנה רגל רגלי עָנִי פעמי דלים (שם כו ו). הָעֲנִיִּים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה (שם מא יז). הלוא פרס לרעב לחמך וַעֲנִיִּים מרודים תביא בית (שם נח ז). דן דין עָנִי ואביון אז טוב (ירמ' כב יו). הנה זה היה עון סדם אחותך וכו' ויד עָנִי  ואביון לא החזיקה (יחזק' יו מט). עָנִי  ואביון הונה גזלות גזל (שם יח יב). מֵעָנִי השיב ידו (שם יז). שמעו זאת השאפים אביון ולשבית עֲנִיֵּי1 ארץ (עמו' ח ד). עליצתם כמו לאכל עָנִי במסתר (חבק' ג יד). ואלמנה ויתום גר וְעָנִי אל תעשקו (זכר' ז י). צדיק ונושע הוא עָנִי ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות (שם ט ט). יארב לחטוף עָנִי יחטף עָנִי במשכו ברשתו (תהל' י ט). משד עֲנִיִּים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יי' (שם יב ו). זה עָנִי קרא ויי' שמע ומכל צרותיו הושיעו (שם לד ז). מי כמוך מציל עָנִי מחזק ממנו וְעָנִי ואביון מגזלו (שם לה י). ידין עמך בצדק וַעֲנִיֶּיךָ במשפט (שם עב ב). כי יציל אביון משוע וְעָנִי ואין עזר לו (שם יב). שפטו דל ויתום עָנִי ורש הצדיקו (שם פב ג). יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש עָנִי ואביון ונכאה לבב למותת (שם קט יו). ידעת כי יעשה יי' דין עָנִי משפט אביונים (שם קמ יג). כל ימי עָנִי רעים וטוב לב משתה תמיד (משלי יה יה). אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עָנִי בשער (שם כב כב). דור חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאכל עֲנִיִּים מארץ ואביונים מאדם (שם ל יד). פתח פיך שפט צדק ודין עָנִי ואביון (שם לא ט). כפה פרשה לֶעָנִי  וידיה שלחה לאביון (שם כ). יטו אבינים מדרך יחד חבאו עֲנִיֵּי1 ארץ (איוב כד ד). יגזלו משד יתום ועל עָנִי  יחבלו (שם ט). לאור יקום רוצח יקטל עָנִי ואביון (שם יד). להביא עליו צעקת דל וצעקת עֲנִיִּים ישמע (שם לד כח). יחלץ עָנִי בעניו ויגל בלחץ אזנם (שם לו יה). מה לֶּעָנִי יודע להלך נגד החיים (קהל' ו ח). — ואמר בן סירא: קרב עני אל תכאיב ואל תמנע מתן ממסכין (ב"ס גני' ד ג). — ובתו"מ: כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית וכו' העני חייב (שבת א א). אין פוחתין לעני וכו' המסבב על הפתחים (תוספת' פאה ד ח). בשר ודם יש לו קרוב אם היה עשיר הוא מודה בו ואם היה עני כופר בו (ר"ש בן לקיש, ירוש' ברכ' ט א). לכושל בגופו ועני (ר' אחא, שם כתוב' ט ב). שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ועל עני המחזיר אבידה לבעליה וכו' (ר' יוחנן, פסח' קיג.). ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים (נדר' סד:).  עני היה (בעה"ב) באותה שעה (חול' קל:) . העני הזה עומד על פתחך והקב"ה עומד על ימינו (ר' אבין, מד"ר ויקר' לד). החזיק עשיר בדבר טוב תחלתו רעב הוא לו המתישן בו עשאו למרמס גם עני כי דל חלקו גם עני גבוה ממנו (שם קהל', וישב העפר). אמר לו אותו עני וכו' (מדרש עשרת הדברות ז, ביהמ"ד ילינק א). — עָני מדֻקדק: ראתה (בתו של לוט) עני אח' מדוקדק ברחוב העיר ועגמה נפשה עליה (פדר"א כה). — מעשר עָנִי , עי' מַעֲשֵׂר. — ובסהמ"א: כשהעשיר מכולה והעני מרויח בפעולה אינם שוים סלה (אורי וישעי, שער התפלה יג, נ.). וכמה היה העני יגע להוציא פרנסתם ביום ובלילה ולא היה מספיק להם מזונות (ר"ש בן ר"נ מסנות, מעין גנים, פי' איוב כט יג). והעני הזה לא ראה לחם מעודו (ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ, הקד', ד::).  — *עָנִי בדעת, בדעה: אלא לאו עני עני בדעת עשיר עשיר בדעת (כתוב' סח.). אין עני אלא בדעה (אביי, נדר' מא.). — ובסהמ"א: כי אם אתה עשיר בממון אתה עני בדעת (רש"ט פלקירא, המבקש יח). והעני בדעת הנה עניותו תכניע אותו (ר"י בן ערמאה, יד אבשלום על משלי י יב). — ובהשאלה: ואחריו רבי יצחק בן אלאוני הוא מאד עשיר אבל שירו דל ועני (ר"י חריזי, תחכמונ' יח). — ואמר המשורר: אהה אבד לכל עשוק ולעני ולעניה ורב ספק בחק ראה ובכבד ובכליה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה). — *ונק': יי' אלהי ישראל וכו' עזר נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם ומשולה לענייה שואלת מבית לבית (מד"ר אסת', ותאמר אסתר). —  ומ"ר, ואמר בן סירא: כסא גאים הפך אלהים וישב עניים תחתם (ב"ס גני' י יד). — ובתו"מ: תלש מלא קמצו הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי הוא של בעל הבית תוך היד ותוך המגל לעניים (פאה ד י). ויהיו עניים בני ביתך (יוסי בן יוחנן איש ירושלים, אבו' א ה). לוף שעברה עליו שביעית וכו' אם לקטו העניים את עליו לקטו ואם לאו יעשה חשבון עם העניים (ר' אליעזר, שביע' ה ג). אין משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים (ר"ע, כתוב' קו:). ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמיו (ר' יוסף, ב"מ עא.). תמחוי לעניי עולם קופה לעניי העיר (ב"ב ח:). אמרו ישראל לפני הקב"ה ומי הם עמך אמר להם העניים (מד"ר שמות לא). נקמתן של אומות העולם ביד ישראל ונקמתן של ישראל ביד ענייהן (ר' אלעזר בן יעקב, שם רות ה). — °ובהשאלה: הנה יש בפיוטיו (של ר"א הקליר) חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים (ראב"ע, קהל' ה א). כי יש בהם אנשים אכזרים וקשים נושכים כנחשים עניים ממעשים (ר"י חריזי, תחכמונ' מו). — ב) בהרחבה, בכלל אדם לחוץ ודחוק במסבות החיים, נרדף, שבאו עליו צרות, וכיוצא בזה Unglücklicher, Elender; malheureux; afflicted, unhappy: ואת עם עָנִי תושיע ועיניך על רמים תשפיל (ש"ב כב כח). כי יי' יסד ציון ובה יחסו עֲנִיֵּי עמו (ישע' יד לב). כי נחם יי' עמו וַעֲנִיָּו ירחם (שם מט יג). ואל זה אביט אל עָנִי ונכה רוח וחרד על דברי (שם סו ב). והשארתי בקרבך עם עָנִי ודל וחסו בשם יי' (צפנ' ג יב).  פנה אלי וחנני כי יחיד וְעָנִי אני (תהל' כה יו). ואני עָנִי ואביון אדני יחשב לי (שם מ יח). ואני עָנִי וכואב ישועתך אלהים תשגבני (שם סט ל). ישפט עֲנִיֵּי עם יושיע לבני אביון וידכא עושק (שם עב ד). אל תתן לחית נפש תורך חית עֲנִיֶּיךָ אל תשכח לנצח (שם עד יט). עָנִי אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה (שם פח יו). תפלה לְעָנִי כי יעטף ולפני יי' ישפך שיחו (שם קב א). — ונק' עֲנִיָּה: צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עֲנִיָּה2 ענתות (ישע' י ל). לכן שמעי נא זאת עֲנִיָּה ושכרת ולא מיין (שם נא כא). עֲנִיָּה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים (שם נד יא). — ובהשאלה עֲנִיֵּי הצאן: וארעה את צאן ההרגה לכן עֲנִיֵּי הצאן (זכר' יא ז). — ובמדר': באו וראו מאותו עני פרעה מה עשו כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וכו' בכל זאת לא היה יכול להם (מד"ר אסת', אם על המלך טוב). — ובסהמ"א: אמר לו בן סירא עני תנחומין של הבל אתה מתנחם (א"ב של בית סירא). ויביאו החרב לפני המלך וצוה וחתכו את ראשו ונהרג אותו העני (משיח השקר) תהא מיתתו כפרה עליו ועל כל ישראל (רמב"ם, אגר' לחכמי מרשיליא). כי האב העני ייגע גופו ויטריד נפשו כדי לגדל בנו וללמדו וכאשר יקוה לשמוח בו לחכמתו ולטוב שכלו יכאיב גופו ונפשו לסכלותו (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד', קא:). והעני איננו יודע כי התורה האמיתית יש לה על כל פנים תכליות שלשה (רשב"א, מאמר על ישמעאל, פרלס יח). התחיל אותו העני להצטער ענה אותו בעל הבית אל תצטער אני אמלא לך אחד משאוי מכל דבר שתרצה וכו' התתחיל אותו העני להלוך בשוק כמו המשוגע (משלי סנדאבר, נד.). הלך דרך שם יהודי חייט והעני לא ידע על מה היו עומדים ולעג עליהם ועל ענינם (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 4). והנה העני היהודי אמר שהרג הנוצרי ההוא והננו חי (שם 49). וזה העני חתן בלא דמים (רלב"ח, שו"ת לג). וגם יורה לעצמו היתר כי עדין לא מלא כריסו לחם ובשר מהגמרא עד שהעני הזה כל ימיו לא יספיקיהו ללמוד קצת ממנו (ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ, הקד', ט:.). מה יעשה העני הזה אם לא נתן לו הקדוש ברוך הוא לב ושכל (שם, שער קרית ארבע נה, צד:.). — *ונק': מה נעשה באותה הענייה (ירוש' כתוב' ט ב). היכי נעביד נגרשה יאמרו ענייה זו לשוא שמרה (רבי, כתוב' סב:). לא הספיקה אשתו (של ר' חנינא) לראותו עד שיצאת נשמתה אמר לפניו רבש"ע עניה זו זו שכרה (מד"ר ויקר' כא). וכשנכנס ר' חנינא בן תרדיון לאפיקורסת גזרו עליו שריפה ועל אשתו הריגה ועל בתו לישב בקופה אמר להן מה גזרו על אותה עניה אמרו לו הריגה (שמח' י). — ובסהמ"א: וגם יש בזה קצת תנחומין על הענייה המבויישת שתשאר עמו לעולם (ר"א הלוי מברצלונה, ספ' החנוך תקנז). למה ברא האשה הענייה הזאת שאין לה לא שכר ולא עונש וכו' (הקנה, מצות ת"ת, כב.). — *חמורה עֲנִיָּה: אמר (ר' פנחס בן יאיר) ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים (חול' ז:). חמרתיה דרבי פנחס בן יאיר נסבוה לסטאי וכו' כיון דעלתה נהקת וחכים קלה אמר פתחו לאותה העניה ויהבו לה דתיכול (מד"ר בראש' ס). — °ונפש עֲנִיָּה: מאנה נפשי העניה להפרד מגופו ולסור ממנו אעפ"י שאני מתאוה לזה (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, נגע). לו יראו עיניך נפש עניה זאת עת כי רגליה מצלך יניסו איך אחריך היא תדבק (רמח"ל, לישרים תהלה, ענין א, תהלה באה בשדה). — ועיר עֲנִיָּה: מעת עברו מי המבוכה המרים האלה על העניה זאת עיר מולדתנו לא נח לבבי (שם, שכל יושר). — ומ"ר: ומה תעשו עניים בהקשותכם את ערפכם (יוסיפון תנו). אשתי יקרתי ממשפחת טובי' היא עמכם ואבי ואמי העניים הקדושים עמכם הם (שם תעב). מקל-וחומר מהסופרים הראשונים וכו' אנו העניים העלובים על אחת כמה וכמה (הלכ' ס"ת, גנזי מצרים לא). איך יעניש ה' לאבדון עולמי המון עניים האלה אשר לא יכילם ספר ומספר (ר' יהושע אלורקי, נוסח כתב, ד"ח מו). ובמלחמה אחת היה לנו עגלה עם סוללה גדולה ושמו אותה נגד פתח העיר ורצנו עמה וחשבו העניים שבעיר שהיא חיה וברחו (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 23).  והנני אעוררך על סודות חתומים שבאו סתומים וכו' ואנו העניים מגששים קיר כעורים וכולנו סומים (ר"י גיקטליה, פי' הגדה ש"פ, ספ' נפש החכמה, עבדים היינו).