עָנַו
קל לא נמצא.
— התפ', °הִתְעַנֵּו, התענוו,— היה עָנו, עשה את עצמו לענו: שאף שידע (משה) התורה כלה עד סופה והיא נקראת תורת משה על שמו עם כל זה התענוו מאד (פענח רזא, בהעלותך). והוא בענוותנותו התענוו מאד עד כאילו חסרו לו כל העשרה דברים הרוחניים (שם).