עֱנוּת
ש"נ, — עֹנִי, סבל ויסורים, ,Leiden; misère; affliction: כי לא בזה ולא שקץ עֱנוּת1 עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע (תהל' כב כה). — ואמר המשורר: והורני בעוד יש בי יכלת להתענות ואל תבזה ענותי (ר' הלוי, אדוני נגדך). ברחמיו יהי פנה לעבדו ואל יבזה ענותו בגרותו וצוקיו וקורותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר).
1 [ קשה. ראב"ע פרש, וז"ל: מגזרת עני ויש אומרים כמו מענה לשון על משקל שבות, ע"כ. ורש"י אומר, וז"ל: צעקת דל כל ענייה שבמקרא לשון צעקה ועוד יש לפתור ענות לשון הכנעה כמו לענות מפני שהוא נכנע ומתפלל לפניך, ע"כ. וכפרוש הראשון תרגם הסורי, ועל פי זה מגיהים החדשים צעקת. ועקילס תרגם כפרוש השני, ואפשר שבאמת נקד עַנְוַת. והתרגום והשבע' והירונ' תרגמו כמו תפלת.]