בהפסק עֹנִי, עוני, ש"ז, סמ' עֳנִי, כנ' עָנְיִי, עָנְיֵנוּ, עָנְיֵךְ. עָנְיוֹ, עָנְיָהּ, עָנְיָם, — א) דחק ולחץ אויב וצער ויגון ויסורים, Leiden, Elend; misère; affiction, misery: כי שמע יי' אל עָנְיֵךְ בראש' יו יא. כי ראה יי' בְּעָנְיִי כי עתה יאהבני אישי שם כט לב. את עָנְיִי ואת יגיע כפי ראה אלהים שם לא מב. ראה ראיתי את עֳנִי עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו שמות ג ז. ואמר אעלה אתכם מֵעֳנִי מצרים שם יז. וישמע יי' את קלנו וירא את עָנְיֵנוּ ואת עמלנו ואת לחצנו דבר' כו ז. ותדר (חנה) נדר ותאמר יי' צבאות אם ראה תראה בָּעֳנִי אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליי' ש"א א יא. כי ראה יי' את עֳנִי ישראל מרה מאד מ"ב יד כו. חננני יי' ראה עָנְיִי משנאי תהל' ט יד. ראה עָנְיִי ועמלי ושא לכל חטאותי שם כה יח. אשר ראית את עָנְיִי ידעת בצרות נפשי שם לא ח. למה פניך תסתיר תשכח עָנְיֵנוּ ולחצנו שם מד כה. עיני דאבה מני עֹנִי קראתיך יי' בכל יום שם פח י. וישגב אביון מֵעוֹנִי שם קז מא. זאת נחמתי בְעָנְיִי כי אמרתך חיתני שם קיט נ. לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בְעָנְיִי שם צב. ראה עָנְיִי וחלצני כי תורתך לא שכחתי שם קנג. גלתה יהודה מֵעֹנִי ומרב עבדה היא ישבה בגוים איכ' א ג. ראה יי' את עָנְיִי כי הגדיל אויב שם ט. אני הגבר ראה עֳנִי בשבט עברתו שם ג א. זכר עָנְיִי ומרודי לענה וראש שם יט. — אסירי עֹנִי: ישבי חשך וצלמות אסירי עֳנִי וברזל תהל' קז י. — ארץ עֹנִי: ואת שם השני קרא (יוסף) אפרים כי הפרני אלהים בארץ עָנְיִי בראש' מא נב. — בני עֹנִי: פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עֹנִי משלי לא ה. — חבלי עֹנִי: ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עֹנִי איוב לו ח. — ימי עֹנִי: ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עֹנִי שם ל יו. זכרה ירושלים ימי עָנְיָהּ ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד צר ואין עוזר לה איכ' א ז. — כור עֹנִי: הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עֹנִי ישע' מח י. — ולשון של עֲנָוָה1, בְּעָנְיִי: והנה בְעָנְיִי הכינותי לבית יי' זהב ככרים מאה אלף וכו' דהי"א כב יד. — ב) במשמ' דַּלּוּת וְרֵיש, Armut; pauvreté; poverty: שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עֹנִי כי בחפזון יצאת מארץ מצרים דבר' יו ג. יחלץ עני בְעָנְיוֹ ויגל בלחץ אזנם איוב לו יה. — ובתו"מ: כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני ר' יונתן, אבו' ד ט. למה נקרא לחם עוני על שם עינוי שנתענו במצרים ר"ש, ספרי דבר' קל. כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני רשב"ג, מו"ק יז:. — ובסהמ"א: וכאשר ראיתי זה ולא היה לי מן המדע לעניי ורע מזלי ומיעוט דעתי ר"י א"ת, סה"ש ריב"ג, הקד'. האמת בפי אותם הקדומים החכמים אבותינו שאמרו העני זולת קנאה מהדברים ההוים אפרים מארץ מודינא, ספ' המוסר מ. דל מורה על חסר ממון ושאר צרכי האדם אבל עני בכל כתבי הקדש על עוני הנפש רנה"ו, יין לבנון, פי' אבו' א ה. — ואמר המשורר: אני אני במו אני ומחני כמו אני בים עני והנני בחנני למעני כאבות ראב"ע, אני אני.