*, עינוותן, ש"ז, מ"ר עִנְוְתָנִים, עינוותנין, — כמו עָנָו, שאינו קפדן: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי (שבת ל:). בא (הגר) לפני הלל א"ל עינוותן הלל ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה (שבת לא.). רבן שמעון בן גמליאל ודאי ענוותן הוה (ב"מ פ"ה.). שלחו מתם איזהו בן העולם הבא ענוותן ושפל ברך (סנה' פח:). שלשה ענוותנין הן ואלו הן אבא ובני בתירה ויונתן בן שאול (רבי, ב"מ פד:). שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן יאמרו לו הן בא והכנס וכו' (אדר"נ ז). — ובסהמ"א: שלא היה ענותן כאביו (יוחסין השלם ד). ומוסף על חכמתו (של ר' יוסף הלוי אבן מגאש) שהיה חסיד וענוותן גדול ושפל ועשה  טובות הרבה בישראל (ר' סעדיה אבן דנאן, מאמר על סדר הדורות, חמדה גנוזה, ל.).