*, עינון, ש"ז, — שה"פ מן ב. ענן, עונן: הניחוש והעינון בכלל היו ויצאו מן הכלל לחילוק  כלל בהיכרת ופרט בהיכרת (ירוש' שבת ז ב). כן לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעינון1 וכו' (ירוש' גני' סהנ' ז, 258).