*, ענוותנות, עינוותנות, ש"נ, — מדת הענותן, כמו ענָוה: ומשה נגש אל הערפל גרם לו ענותנותו שנאמר והאיש משה ענו מאד (מכי' יתרו ט). ענותנותך הביאני לחיי העולם הזה והבא (אדר"נ טו). יר"מ ה' אלהינו שתציץ בבשתנו וכו' ותבא לפניך מדת טיבך וענותנותך (ר' יוחנן, ברכ' טז:). קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה (שבת לא.). כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו (ר' יוחנן, מגי' לא.).  ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו (ר' יוחנן, גיט' נו.). לחכם שנטל קרובתו ועשתה עמו י' שנים לא ילדה אמר לה בקשי לי אשה אמר לה יכול אני ליטול חוץ מרשותיך אלא שהייתי מבקש ענותנותיך (מד"ר שמות לז). להודיעך ענותנותו של משה שלא נשתהא לבקש עליהם רחמים (שם במד' יט). למה לא נאמר כאן ביהושפט מלך להודיעך ענותנותו של אותו צדיק שלא רצה לירד לפני הנביא בבגדי מלכות (שם כא). היא (התורה) וכל כלי אומנותה ניתנה  עינותנותה צידקה וישרותה ומתן שכרה (ר' חנינא, שם דבר' ח). קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים (בשם ר' שמואל בר' יצחק, פסיק' דר"כ יד). — ובסהמ"א: אבל הוא בענותנותו יסיר התמיד להעמיד העתיד (ר"י הלוי, מכתב לר' אהרן, הרכבי א, 149). מי שרב סבלו רב ענותנותו ימעטו חומסיו וירבו עוזריו (ר"י א"ת, מבחר הפנינ' לרשב"ג, שער הענוה). ומה שקדם לזה מסיפור ענוותנותו (של משה) (הוא, תקו' מדו' הנפ' לרשב"ג כב). היודע בעצמו שהוא בקי בתורה וכיוצא בו בעיר וכשמביאין איסור והיתר אומר תביאו לאחרים הרי עינוותנותו לחטא שמא אם היה הוא מורה היה אומר מה שהם מתירים (ספר חסידים תתתתשכח). ומי שימשול עליו צדק לא ילמד המלאכה למיאוסו בעולם וענותנותו ושהוא מסתפק במעט מדברי העולם (רש"ט פלקירא, המבקש ל). — ואמר הפיטן: כארז בחור בגדלתו כברוש רענן ענותנותו (ארומם, שיר היחוד, יום ד). בני בנים משולשים חסידים ומקודשים כאבות יהיו ראשים ביראת אל וענותנותו לתורתו (שמח יולד בילד זה, פזמ' למילה, סמא"צ, תשנב.). הוי על ענותנותו ועל גודל חסידותו וישרותו ותמותו (שם, היום שמחו, קינ' על המתים, תשפב.).