עֲצָבוֹ, עֲצוּבָה, עָצְבִּי, — עָצַב את פלוני, גרם לו עֶצֶב, צִעֲרוֹ, גער בו, betrüben, kränken; chagriner, fâcher; to vex, grieve: ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו ולא עֲצָבוֹ אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית (מ"א א ה-ו). והיתה ידך עמי לעשות מרעה לבלתי עָצְבִּי (דהי"א ד י). — עֲצוּב רוח, שיש לו עֹצֶב: כי כאשה עזובה וַעֲצוּבַת רוח קראך יי' (ישע' נד ו). — ואמר בן סירא: אשרי אנוש לא עצבו פיהו ולא אבה עליו דין לבו (ב"ס גני' יד א). — ואמר המשורר: מה תשאלי מה היה לילד שעשועים אביו עצבו ויצו שלוחיו להשיבו (ראב"ע, אל אל וטובו). — ובינ' פעו': יעלת חן אהובה מימי נעורים די שכנה עצובה במעון כפירים תושע בשובה לבא חדרים (לוי אלחנן, השכל והדת, שער השיר 120). 

— נִפע', תֵּעָצְבוּ, -צֵבוּ, נֶעֱצַב, נֶעְצַב, יֵעָצֵב, — נֶעֱצַב פלוני, היה לו עֶצֶב, צַעַר, בעקב דבר מהדברים: ועתה אל תֵּעָצְבוּ ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם (בראש' מה ה). ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן (כי הוא רֹצה להמית את דוד) פן יֵעָצֵב (ש"א ג כ). — וְנֶעֱצַב אל פלוני, בשבילו: ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נֶעְצַב אל דוד כי הכלמו אביו (שם לד). — ועל פלוני: ותהי התשעה ביום ההוא לאכל לכל העם כי שמע העם ביום ההוא לאמר נֶעֱצַב המלך על בנו (ש"ב יט ג). לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' ואל תֵּעָצְבוּ כי חדות יי' היא מעזכם וכו' הסו כי היום קדוש ואל תֵּעָצְבוּ (נחמ' ח י). — נֶעֱצַב בדבר, טרח בו, נהיה יָגֵע ועיף: מסיע אבנים יֵעָצֵב בהם בוקע עצים יסכן בם (קהל' י ט). — ואמר המשורר: ימלוך הרופא לנעצבים מונה מספר לכוכבים (ראב"ע, ימלוך יי' לעולם). נעצב אני על מותך אך זאת עצב אשר לא אקחה ממך (הוא, אחי יהודה, כהנא א, 80). ואומר בקול נעצב אל הנער המחזיק מצב ולראות מה אדבר בו ומה אשיב על תוכחתו יתיצב (עמנו', מחב' יג). — ואמר הפיטן: גוי מעבידים נעצב גוי קדוש לא נעצב (ר' שמואל, גנזי שכטר ג, דודסון 32). 

— התפ', הִתְעַצֵּב, יִתְעַצְּבוּ — הִתְעַצֵּב אדם, היה לו עֶצֶב גדול, צער ורגז: ובני יעקב באו מן השדה כשמעם וַיִתְעַצְּבוּ האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה (בראש' לד ז). — וְהִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וירא יי' כי רבה רעת האדם וכו' וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ וַיִּתְעַצַּב אֶל לִבּוֹ (שם ו ו). — ובתו"מ: משה היה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו (ר' נתן, ספרי דבר' שה). כיון שהגיע (אדם הראשון) לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו (ריש לקיש, סנה' לח:). — ובסהמ"א: שהם שמחים בהם (בעצבים) ויתעצבו בו באחרית (המאירי, פי' על משלי י). — ואמר המשורר: ואל תסיג גבול לשום דמי שלום במלחמה והתעצב לך כי מיץ חלבים יעלה חמה (ראב"ע, קרא שיר זה, כהנא א, 76). — ובמשמ' פ"י, קצף וכעס: ויהי אחרי הדברים האלה ותתעצבנה הנשים את מרימה אשת אורודוס ואת אלכסנדרה אמה ותשנאנה אותו מאד על אשר הרג הזקן אביהם (יוסיפון רעד). 

— פִע', עִצֵּב, עִצְּבוּ, יְעַצֵּבוּ, — עִצֵּב את פלוני, עצב את רוחו, כמו קל בנחץ הפעולה: והמה מרו וְעִצְּבוּ את רוח קדשו ויהפך להם לאויב (ישע' כג י). — עִצֵּב דברי פלוני: כל היום דברי יְעַצֵּבוּ עלי כל מחשבתם לרע (תהל' נו ו). 

— הִפע', הֶעֱצִיב, יַעֲצִיבוּהוּ, — הֶעֱצִיב את פלוני, כמו עִצֵּב, הרגיזו: כמה ימרוהו במדבר יַעֲצִיבוּהוּ בישימון (תהל' עח מ). — ובמדר': אמר לפניו (דוד) רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם (מד"ר בראש' מד). — ובסהמ"א: כשתמצאנה את האדם צרות ופגעים מעציבים תשבר רוחו ויכנע לבו (ר"י א"ת, חו"ה הכניעה ג). זאת המדה (השמחה) תמצא אותה בקצת בני אדם נחלקים וכו' וכל שכן לאדם שתאותיו מזדמנות לו תדיר ולא עברה עליו דאגה מזמן ארוך וניצל מן הדברים המעציבים (רשב"ג, תק' מדה"נ, לו). וההכרעה לעניינים המעציבים על המשמחים (ר"מ אלדבי, ש"א ט, קיב:). וע"כ היה ירא סנדבאר להעציבו ולהכניעו (משלי סנדבאר, מב:).  אם   תעציבני והיית לוקח לך אשה אחרת על כן אמרתי וכו' (שם נב:). והוא (האטד) המעציב גם כן ומדאיג תמיד לכל אדם אם יפגע בו (ר"י אברבנאל, שפט' ט, משל יותם). — ואמר המשורר: ידידי העציבני זמני וחרק שן מאד עלי חריקה (ר"י אבן כלפון, נדיבותך רחבה, שער השיר 27). ואיך יפחד אנוש לו שח לגלגל עמוד מרוץ אזי לא יעציבו (רמב"ע, התרשיש א קל). הורג בזדון שדי העציבו לנוד ולנוע בארץ מושבו ולרעתו ולכחשו קמו בו כל האלות האלה (ראב"ע, אותות אל). לכן אלה יהיו לך לאיבים מאכל חם מרחץ גם משכבים עם נשים כי כלם מעציבים (הוא, שמעו נא, כהנא א, 185). בריעה לא נבראת רק להעציב הרואים ולהפיל בעצומיה חלכאים (עמנו', מחב' ב) . ויאמר אלי (השר) וכו' כלך מדברותך אל ענינים ערבים וכו' ונניח ספורי המתים המעציבים (שם כד) .