1, ש"נ, — כמו שְׁמָמָה, מקום שאין בו שום סימן של דרכים או של צמח, של עקבות בע"ח, מקום של הפקר שאין שליטה לשום אדם עליה, Wüste; désert: בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות ארץ עֵפָתָה2 כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל (איוב י כא-כב). — ואמר הפיטן: על שואלי אוכלים ששה עת נפשנו יבשה עפתה עלי חמשה עליה עדה נענשה (תענית יז בתמוז מחז' איטל' א, קסא.). שם מהר נשף יצא ליל לבוש כסות צלמות זהר תבל יכסה צעיף עיפתה על פני ארץ יפרש (יעקב ריפמן, ציון ב, 152.). — ואמר המשורר: הוליכם בתהמות רחבי ידים לחפש ארץ עיפתה לא נודעה ארץ תחתים חדשי לא ראתה עין (יל"ג ג, 15). ראש ירימו עתה ילדי עיפתה אויבינו ישובו יהמו ילשינו (הוא, השחר נדמה נדמה).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך ברֹב ספרי הדפו' בלי יוד אחר העין, וכך נמס': לי' וחסר. ופרשו הקדמו' ורב החדשי' במשמ' חשך, והסתיעו מהשם עיפה שבכתוב עושה שחר עיפה וכו'. אבל כבר העירותי בערך עיפה כי גם שם הדבר בספק אם באמת זוהי משמ' עיפה. ומלבד זה כאן כל מליצת הכתוב דחוקה מאד, כי אין זו לשון בני אדם טבעית ארץ שחשכה כמו חשך. וכבר הרגישו בזה החדשים, וקצתם (Duhm ועוד) מוחקים את המלים כמו אפל צלמות. ורגלים לדבר כי שלש המלים כמו אפל צלמות הן פרוש להשם עפתה שהיו כותבים על הגליון ונשתרבבו לתוך גוף הכתוב, והמלים שבסוף הכתוב ותפע כמו אפל הן פשוט כפל משֻבש של עפתה כמו אפל שבראש הכתוב, ושעור הכתוב הוא: ארץ עפתה (כמו אפל צלמות) ולא סדרים (ותפע כמו אפל). והוא הסוגר של הכתוב הקֹדם: בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות ארץ עפתה ולא סדרים. ומשמ' האמת' של עפתה אנו מצאים בלשון הערב', בהשם עַפְו عفو, עַפַא عفا. ואלה דבריLane: A land in which is no sign of the way nor trade of habitation or cultivation; untredden and not having in it any traces, or vestings, or feet-prints; or a country or portion of the earth or of land in which is no trace of its being possessed by any one.