1, ש"ז, כנ' עֵצְךָ, עֵצוֹ, עֵצָהּ, מ"ר עֵצִים, סמ' עֲצֵי, כנ' עֵצֵינוֹּ עֵצֶיךָ, עֵצַיִךְ, עֵצָיו, עֵצֶיהָ, — שם לצמח גדול וגבוה, בעל גזע עבה וחזק, ומרֻבה ענפים ועלים, אילן  ,Baum; arbre; tree: ותרא האשה כי טוב הָעֵץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד הָעֵץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל בראש' ג ו. יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת הָעֵץ שם יח ד. כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עֵץ או על הארץ וכו' לא תקח האם על הבנים דבר' כב ו. והיה כְּעֵץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ירמ' יז ח. — ומ"ר: הלוך הלכו הָעֵצִים למשח עליהם מלך שפט' ט ח. עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עֵצִים קהל' ב ו. — ובתו"מ: המוכר את הכרם מכר את הקנים ואת הדוקרנים וכו' אבל לא מכר לא את העצים וכו' תוספתא ב"ב י ו. את שענף עצו דומה לקליעה זה הדם ספרא אמור, פרק טז. במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשותן פחמין לעשות ברזל בשבת שבת קל.. קוצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור מו"ק יב:. עץ שהוא פוסה על פני כל החיים מד"ר בראש' טו. — ובסהמ"א: אכינרא על אותו עץ שכך נקרא שמו עד דזבין ליה קרקע שלו רגמ"ה ב"ב, מח:. דבר שגדל סביב העץ שקורין טיל ומתקנין אותו לצורך חבלים הוא, חול' נא:. ועצה האמור כאן לשון הרבה עצים כמו דגה לשון דגים רש"י, ירמ' ו ו. הלא כעץ כן פריו מפו, אה"צ ג. — ואמר המשורר: בהיות אלהים עמך כל עץ יער עשה לך פרות ובאין אלהים עמך גפנך הנעבד יוציא לך סורות ר"ש הנגיד, בהיות אלהים. ובראותו יופי המקום וחמדתו ונעמו ותכונתו ומוצאיו ומובאיו ועציו וציציו ודשאיו וכו' שמח שמחה גדולה וימלא חדוה וגילה ר"י זברה, שעשוע' ב, דודסון 21. — עֵץ החיים, הדעת: ויצמח יי' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד וכו' וְעֵץ החיים בתוך הגן וְעֵץ הדעת טוב ורע בראש' ב ט. עֵץ החיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר משלי ג יח. ויצו יי' אלהים על האדם לאמר מכל עֵץ הגן אכל תאכל וּמֵעֵץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו בראש' ב יו-יז. — ואמר המשורר: מעשיו ראיתי באתי גן עדנו שם עץ הדעת שם עץ החיים עיני אורו כי נטע לי קדם אוזן שומעת תוכחת חיים ראב"ע, אודה לאל חיי. — עֵץ הגפן: בן אדם מה יהיה עֵץ הגפן מכל עץ יחזק' יה ב. — עֵץ רענן: אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים וכו' את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עֵץ רענן דבר' יב ב. כי על כל גבעה גבהה ותחת כל עֵץ רענן את צעה זנה ירמ' ב כ. ועי' רענן. — עֵץ עבת, עי' עבת. — וידעו כל עצי השדה כי אני יי' השפלתי עֵץ גבה הגבהתי עֵץ שפל הובשתי עֵץ לח והפרחתי עֵץ  יבש יחזק' יז כד. — ובהשאלה לסריס: ואל יאמר הסריס הן אני עֵץ יבש ישע' נו ג. — ומ"ר סמ': ויגד לבית דוד לאמר נחה ארם על אפרים וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח שם ז ב. מה יהיה עץ הגפן מכל עץ הזמורה אשר היה בַּעֲצֵי היער יחזק' יה ב. ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עַצֵי השדה ימחאו כף ישע' נה יב. הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה וכו' ויקנאהו כל עֲצֵי עדן אשר בגן האלהים יחזק' לא ג-ט. למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עֲצֵי מים ולא יתנו את צמרתם אל בין עבתים שם יד. ישבעו עֲצֵי יי' ארזי לבנון אשר נטע תהל' קד יו. גרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עֲצֵי לבונה שה"ש ד יד. — ומ"י במשמ' שם הקבוץ: ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו וְעֵץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו בראש' א יב. ויצו יי' אלהים על האדם לאמר מכל עֵץ הגן אכל תאכל שם ב יו. הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה יער וכל עֵץ בו ישע' מד כג. אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי עֵץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם יוא' ב כב. — ובשמ': ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עֵץ פרי עשה פרי למינו בראש' א יא. ההרים וכל גבעות עֵץ פרי וכל ארזים תהל' קמח ט. עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עֵץ כל פרי קהל' ב ה. ויאכל (הארבה) את כל עשב הארץ ואת כל פרי הָעֵץ אשר הותיר הברד שמות י יה. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עֵץ הדר כפת תמרים וענף עֵץ עבת וערבי נחל ויקר' כג מ. — ואמר המשורר: אני כל עת אבקש את שלומם והמה בקשו נפשי לקחתה ואמנם כי פרי העץ בשרשו והמשל אמת כאם כבתה רשב"ג, לך נפשי תספר. עי' פרי. — ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עֵץ השדה שבר שמות ט כה. עי' שדה. וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עֵץ מאכל ויקר' יט כג. עי'—  מאכל. אתן במדבר ארז שטה והדס וְעֵץ שמן ישע' מא יט. צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עֵץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים וכו' נחמ' ח יה. — ואמר בן סירא: כזית רענן מלא גרגר וכעץ שמן מרוה ענף ב"ס גני' נ י. — ושאר עֵץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם ישע' י יט. כאשר עץ הגפן בּעֵץ היער אשר נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את ישבי ירושלם יחזק' יה ו. ועד הגפן והתאנה והרמון וְעֵץ הזית לא נשא חגי ב יט. יודע כמביא למעלה בסבך עֵץ קרדמות תהל' עד ה. — *ובמשמ' חֹמר של האילן: צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו ואין את מוצא אלא אתרוג מד"ר בראש' טו. כיון שעמד לילך אמר לאילן מה לי לברכך ומה יש לי לומר לך שיהא עצך נאה נאה הוא שיהא צלך נאה כבר הוא נאה ר' לוי בשם ר' יוחנן, שם במד' ב. — ובסהמ"א: סימן לפירות האילן כל שאתה נוטל פירותיו ועצו מתקיימת זהו אילן ומברכין על פירותיו בורא פרי העץ אוצ' הגא' א ב, לוין 66. — ב) עֵץ כרות, גזר של עֵץ: ויצעק (משה) אל יי' ויורהו יי' עֵץ וישלך אל המים וימתקו המים שמות יה כה.— ואמר בן סירא: הלא מעץ המתיקו מים בעבור להודיע כל אנוש כחו ב"ס גני' לח ה. — ושל עץ ארז לטהר את הטמא: וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות וְעֵץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה במד' יט ו. — ג) משמש חֹמר לבנין או לעשות כלים  ,Holz; bois; wood: ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עֵץ לעשות בכל מלאכה שמות לא ה. מכל כלי עֵץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב ויקר' יא לב. וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עֵץ תתחטאו במד' לא כ. בעת ההוא אמר יי' אלי פסל לך שני לוחות אבנים וכו' ועשית לך ארון עֵץ דבר' י א. כה אמר יי' מוטת עֵץ שברת ועשית תחתיהן מטות ברזל ירמ' כח יג. ויעמד עזרא הספר על מגדל עֵץ אשר עשו לדבר נחמ' ח ד. וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד וַעֲצֵי ארזים וחרשי עֵץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד ש"ב ה יא. ויוציאהו (את הכסף) לחרשי הָעֵץ ולבנים העשים בית יי' מ"ב יב יב. — ובפרט  לעשות אלילים: ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עֵץ ואבן דבר ד כח. המסכן תרומה עֵץ לא ירקב יבחר חרש חכם יבקש לו להכין פסל לא ימוט ישע' מ כ. ולא ישיב אל לבו וכו' חציו שרפתי במו אש וכו' ויתרו לתועבה אעשה לבול עֵץ אסגוד שם מד יט. הנשאים את עֵץ פסלם ומתפללים אל אל לא יושיע שם מה כ. עמי בּעֵצוֹ ישאל ומקלו יגיד לו הוש' ד יב. — ובמשנ': פרשת המלך כיצד מוצאי יו"ט הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה סוט' ז ח. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור תמי' ג ח. עץ המשמש את המתכת טמא והמתכת המשמשת את העץ טהורה כיצד פותחת של עץ והפין שלה של מתכת וכו' פותחת של מתכת והפין שלה של עץ טהורה כלים יג ו. — ובסהמ"א: אי נמי לולאות בלבד ומכניס בהם עץ ומחברן וכשרוצה לפרקן מושך העץ ההוא והן נופלים ונקרא עץ ההוא לכתא ר"ח, שבת קנה.. וכן אם אמר האומן הא לך דמי צמרך או דמי עצך ולך אין שומעין לו רמב"ם, שכירות י ד. האדם יראה בעינו וירגיש מעשיהם וחמריהם כמו חדוד הסייף וברזלה ורבוע המטה ועצה רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 49. — ורגיל במ"ר: עשה לך תבת עֲצֵי גפר בראש' ו יד. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת וכו' וערת אילם מאדמים ועדת תחשים וַעֲצֵי שטים שמות כה ג-ה. עי' שטה. ויהי חירום נתן לשלמה עֲצֵי ארזים וַעֲצֵי ברושים כל חפצו מ"א ה כד. ייעש בדביר שני כרובים עֲצֵי שמן עשר אמות קומתו שם ו כג. ולקנות עֵצִים ואבני מחצב לחזק את בדק בית יי' מ"ב יב יג. ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הירדן וכו' ואגרת אל אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן לי עֵצִים לקרות את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר נחמ' ב ז-ח. ובכל כחי הכינותי לבית אלהי הזהב לזהב והכסף לכסף וכו' וְהָעֵצִים לָעֵצִים דהי"א כט ב. — ובמשמ' כלים של עֵץ: והיה דם בכל ארץ מצרים וּבָעֵצִים ובאבנים שמות ז יט. ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני יי' בכל עֲצֵי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים ש"ב ו ה. עי' ברוש. — ובמשמ' קורה של בנין: ונתץ (הכהן) את הבית את אבניו ואת עֵצָיו ואת כל עפר הבית ויקר' יד מה. וישאו (אנשי יהודה) את אבני הרמה ואת עֵצֶיהָ אשר בנה בעשא מ"א יה כב. כה אמר אדני יי' הנני מביא אל צר נבוכדנצאר מלך בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וכו' ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך וְעֵצַיִךְ ועפרך בתוך מים ישימו יחזק' ב יא. כי אבן מקיר תזעק וכפים מֵעֵץ יעננה חבק' ב יא. ובאה (האלה) אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עֵצָיו ואת אבניו זכר' ה ד. — ובתלמו': היה חופר בור ושיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו ב"ב ב יב. אבניו (של בית סמוך לבית ע"ז) ועציו ועפרו מטמאין כשרץ ע"ז ג ו. היורד לחורבתו של חבירו ובנאו שלא ברשות כשהוא יוצא אומ' תנו עציי ואבני אין שומעין לו תוספת' כתוב' ח ט. נתן לחרש לעשות לו כסא ועשה לו ספסל ספסל ועשה לו כסא וכו' ר' מאיר או' נותן לו דמי עיציו שם ב"ק י ח. פרק זה את עצי' והציל פשתנו של חבירו נותן לו שכרו שם כו. קרדום מבקע בו את העצים בלבד שם ב"מ ב כב. אבני בית המנוגע ועיציו ועפרו מעכבין זו את זו שם מנח' ו י. שטף נהר קוריו עציו ואבניו ונתנו בתוך שדה חבירו הרי אלו שלו ב"מ כב.. — ובסהמ"א: רב יהודה צלחו ליה פתורא פי' שולחן העשוי מעצי יונס והן יקרים ר"ח, שבת קכט.. היה איש  אחד בדמשק והיה חכם גדול בחרושת עץ ויהי יום אחד מתקן את עציו בשתי ידיו ופועל בעניניו ר"י זבארה, שעשוע' ב, דודסון 26. — ד) במשמ' יד של כלי: ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי דבר' יט ה.  וְעֵץ2 (חניתו של גלית) כמנור ארגים ש"א יז ז. ויך אלחנן בן יערי במקור נדפס 'יעוי' ארגים בית הלחמי את גלית הגתי וְעֵץ חניתו כמנור ארגים ש"ב כא יט. ואיש יגע בהם ימלא ברזל וְעֵץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת שם כג ז. *עֵץ הפרור: על מה נחלקו על המלח בפני עצמה שבית שמאי אומ' בפך ובעץ הפרור לצלי ובית הילל אומ' וכו' תוספת' יו"ט א טו. עץ פרור מגעילו ברותחין ובכלי ראשון קסבר כבולעו כך פולטו ר' הונא בריה דרב יהושע, פסח' ל:. — ובסהמ"א: עץ פרור וכו' פי' הרמב"ן ז"ל וכו' הוא עץ שתוקעין בו עצים ובולטין ממנו אילך ואילך וממחין ןמפררין בו כל מאכל עב ר"נ על רי"ף, פסח' ח:. — ה) עֵץ של תליה: בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עֵץ ואכל העוף את בשרך מעליך בראש' מ יט. וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית את על עֵץ דבר' כא כב. ואת מלך העי תלה על הָעֵץ עד עת הערב ובבוא השמש צוה יהושע ויורידו את נבלתו מן הָעֵץ וישליכו אותה אל פתח שער העיר יהוש' ח כט. ויבקש הדבר וימצא ויתלו שניהם (בגתן ותרש) על עֵץ אסת' ב כג. — ובתו"מ: כיצד תולין אותו משקעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ממנה וכו' סנה' ו ד. מה ת"ל תקברנו יכול יקברו עצמו ת"ל כי קבור תקברנו קבורה לו ולעצו ולאבנו וכו' ירוש' נזיר ז א. נאה לך (להמן) העץ מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית מד"ר אסת' ט. — ובסהמ"א: הגיע העת והעונה לנקום נקמת התלוי בעץ אשר הרגוהו אבותיהם הגזרות הישנות משנת תתנ"ו. — ו) וגזרי עצים לשרפה, להסקה: ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עֵצִים ביום השבת במד' יה לב. זיקם (אליהו) וילך צרפתה ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עֵצִים מ"א יז י. ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עֵצִים  וכו' דבר' יט ה. ולא יכרת מכם (מישבי גבעון) עבד וחטבי עֵצִים  ושאבי מים לבית אלהי יהוש' ט כג. כי ערוך מאתמול תפתה וכו' מדרתה אש וְעֵצִים הרבה ישע' ג' לג. — ובפרט לשרפת הקרבן על המזבח: ויבקע (אברהם) עֲצֵי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים בראש' כב ג. ויאמר (יצחק) הנה האש וְהָעֵצִים ואיה השה לעלה שם ז. ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עֵצִים על האש ויקר' א ז. ויאמר ארונה אל דוד וכו' ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לָעֵצִים ש"ב כד כב. ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם (נביאי הבעל) הפר האחד וינתחהו וישימו על הָעֵצִים ואש לא ישימו ואני אעשה את הפר האחד ונתתי על הָעֵצִים ואש לא אשים מ"א יח כג. — ובתו"מ: כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכו' ר"ה ב ג. בררו משם עצי תאנה יפין לסדר המערכה תמי' ב ה. וכי כל העצים כשרים למערכה הין כל העצים כשרין למערכה שם ג. ומלקטין עצים משדותיהם ולא אמרן אלא בהיזמי והיגי אבל בשאר עצים לא ב"ק פא.. לא נבראו המלכיות האלו אלא עצים לגיהנם ר' עזריה, פדר"א כח. — ובסהמ"א: גווזא עצים יבשים וסילתא עצים קטנים דקים רש"י, ב"ק כב:. שני עצים יבשים ואחד לח היבשים שורפין את הלח והזהיר שמות, משפטים, מט.. — ומיני עצים, עץ אבני: אמרו כי האלמוגים הנקרא קור"ייל בלע"ז כי הוא צומח בקרקע הים וכשמוציאין אותו מתקש' ועל כן קראוהו עץ אבני רש"ט פלקירא, המבקש צט. — עץ ברזל: עץ ברזל (אייזן האלץ) הוא עץ קשה כברזל ר"ש בלוך, שבי"ע ג, הודו, נד.. — עֲצֵי גומר: עצי גומר (בוכס בוים) לינדא, ראש' למוד' ז כט ב. — עֵץ הדונג: עץ הדונג והוא שוכה וכו' ר"ש בלוך, שבי"ע ב, מה:. — עֵץ לבנה: עץ לבנה (בירקען) גם הוא ממין עצי היער ועץ שלו טוב להדליק וקליפתו לבנה לינדא, ראש' למוד' א ז כח:. — עֵץ הלחם: בה ישגא עץ הלחם עץ הפלא הנושא פרי כדמות ככרות לחם יל"ג ח"ג 13. — עֲצֵי נשר: עצי נשר (אדלער האלץ) הנותן ריח ניחוח ר"ש בלוך, שבי"ע ג, הודו, נד.. — עֵץ קָדוֹשׁ: איך יתנהג בענין עצים הטובים בחולי זה כגון קינא סאלסא פארילא עץ קדוש סאנדולו וכו' ר"י צהלון, אוצה"ח ט ה יח. שעץ הנקרא עץ קדוש הוא חם מאד שם. — עֵץ השרף: כאדם שמכה על עץ השרף ויוצאין שביבים רזיאל המלאך, כא.. ועי' השיכים בסוף ערך אילן. — ז) ובהשאלה קנים של פשתן: והיא (האשה) העלתם הגגה ותטמנם בפשתי הָעֵץ הערכות לה על הגג יהוש' ב ו. ועי' אילן.