*, עציבות, עַצְבוּת, ש"נ, —  כמו א. עֶצֶב א): אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה (ברכ' לא.). שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וכו' אלא מתוך דבר שמחה של מצוה (שבת ל:). אין עציבות לפני הקב"ה שנאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו (ר' פפא, חגי' ה:). —  ובסהמ"א: לא אכלת באני וכו' ענין עצבות ואבלות המה (מנחם, מחב', אן). וכשמוע האיש דברי פיוסים כי נעמו מסיר עצבותו מלבו (ר' אליהו הכהן, שב' מוסר כד). והעצבות הוא בא מיסוד העפר והיא מדת הפלונית (פלא יועץ, ערך עצבות, ריד). מה זה ועל מה זה שהוא בעצבות מן ר"ה עד עתה וה' יודע אם טוב הדבר (מגיד שיחות להר"נ מברצלב, נסיעתו לא"י).