פ"י, עֹצֵם, — עָצַם את עיניו, סגר אותן, חבר עפעפיו יחד, zusammenschliessen (die Augen); fermer le yeux; shut the eyes: אטם אזנו משמע דמים וְעֹצֵם עיניו מראות ברע (ישע' לג יה). — ובתו"מ: איזהו הידור לא ישב במקומו וכו' יכול אם ראהו יעצם1 עיניו כאלו לא ראהו וכו' (ספרא קדוש' פרק ז). פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה (ר' יוחנן, נדה סז.). — וכמו פִע': עצום עיני מראות ברע ואזני מלשמוע דברים בטלים (ברכ' יז., כ"י מינכ'). — ובסהמ"א: אבל בני אדם מבינים ובוחרים הטוב מן הרע ואם מבקשים וחופצים רואים ושומעים ולועטים ואם לאו עוצמים עיניהם ואוטמים אזניהם (ר' נסי הקראי, לקו"ק, נספח' 8). ועכ"ז היינו מחרישים ועוצמים עינינו לטומאת הקדשים לולי בזיון תורת אלהינו (ר"י זבארה, שעשוע' יג, דודסון 142). — ואמר המשורר: מתמוך בשוחד נוערים כפיהם ומראות ברע עוצמים עיניהם (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר 143). — ובינ' פָעו': אבקשנו והוא בינות צלעי ואראנו ועיני לא עצומה והוא קרוב ולא ישמע צעקה (הוא, חרדה לבשה תבל ). — ועָצַם את הלשון: ואין עוצמים את לשונם מדברי הבאי וענינים אשר יוכל להביאם לידי גנאי (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש, טו:).

— פִע', יְעַצֵּם, — עִצֵּם את עיני הפלוני, כמו עָצַם קל: כי נסך עליכם יי' רוח תרדמה וַיְעַצֵּם את עיניכם (ישע' כט י). — ובתלמו' המעצמו עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים (שבת קנא.). — ואמר המשורר: האל השמין לבות מבין או מהביט עצם עיני (ר' יוסף בן סהל, איכה יועם, שער השיר 86). נער אשר מראות עיני יעצם ומהקשיב אמת יאטם אזני תבונתי (ר"י אבן גיאת, מבין עפאים, שם 124). ולהראותם רקחים וסמים ומיני עשבים ובשמים לעצם את עיניהם ולקחת את הוניהם (ר"י זבארה, שעשוע' י, דודסון 122).

הִפע', *הֶעֱצִים, יעצים, — כמו קל: יכול יעצום עיניו מקמי דלימטיה זמן חיובא (קידוש' לג.). — ובסהמ"א: וכאשר יעצים עפעפיו אינו רואה מאומה ועוד כאשר יחפוץ לנום ולישן יעצים עפעפיו שאם לא יעצימם אינו יכול לישן (ר"ש דונולו, חכמוני א, סג.). שאם לא יעצים עיניו אינו לא צדיק ולא רשע (רש"י, ב"ב נז:). ואמר המשורר: לחבצלת שרון נמתי סגרי עינך גם העצימי נכלמתי לנשוק דוד כי עינך ממני לא תעלימי (ר"מ הקראי, לחבצלת שרון, לקו"ק צד).

— הִתפ', הִתְעַצֵם, — עָצַם וסגר את עצמו, נֶעֱצַם: הרוצה שיתעצמו עיניו של מת נופח לו יין בחוטמו ונותן שמן בין ריסי עיניו ואוחז בשני גודלי רגליו והן מתעצמין מאליהן (רשב"ג, שבת קנא:). — ובסהמ"א: ועצומים המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות הורגין את דורן (רש"י, ע"ז, יט:).

נִפע', °נֶעֱמַם, — היה עָצוּם, נִתְעַצֵּם, ועין שכלי אשר נעצם פקחתיו למען כי בפוך שכלו קרעתיו (ר"י בן זבארה, שעשוע', הקד, דודסון 5).