*, ש"ז, מ"ר עַצְלָנִים, עצלנין, נק' עַצְלָנִית, עַצְלָנִיּוֹת, —  כמו עָצֵל, מתעצל: מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע יי' שעמה מועטין והיא היתה נקראת כת עצלנין (ר' יהודה, תוספת' פסח' ג יא). היא (כת שלישית) נקראת כת עצלנית (שם גמר' סה.). משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל דכתיב וכו' (סוכ' כז:). ד' מדות נאמרו בנשים גרגרניות צייתניות עצלניות קנאניות (מד"ר בראש' מה). בני ישנה אלו העצלנים (כלה רבת' א). —  ובסהמ"א: והפועלים ששכר הם עצלנים ובעל הבית דוחק פי' דוחק את השעה (רנה"ו, יין לבנון, פי' אבות ב יט).