פ"י, עֲצָרַנִי, עָצַרְתִּי, עָצְרוּ, עֲצֻרָה, עָצֹר, עֲצֹר, אֶעְצֹר, תַּעֲצָר-, תַּעַצְרֵנִי, יַעְצֹר-צָר-יַעֲצָרְכָה, יַעַצְרֵהוּ, תַּעְצֹר, נַעְצֹר, נַעְצְרָה — עָצַר את פלוני מדבר, מנעו מהדבר לזמן מה, zurückhalten; empêcher, retenir; to restrain, keep back: הנה נא עֲצָרַנִי יי מלדת בראש' יו ב. — ועָצַר לפלוני לעשות דבר, במשמ' זו: ותאמר אל נערה נהג ולך אל תַּעֲצָר לי לרכב כי אם אמרתי לך מ"ב ד כד. — ועָצַר בפלוני, משל בו: הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יַעְצֹר בעמי ש"א ט יז. — עָצַר את פלוני, עכב אותו לזמן מה שלא ילך מהמקום שהוא בו: ויאמר מנוח אל המלאך יי' נַעְצְרָה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים ויאמר מלאך יי' אל מנוח אם תַּעַצְרֵנִי לא אוכל בלחמך שפט' יג יה-יו. — ועָצַר בעד דבר לא בע"ח, עָצַר בעד הרחם של אשה, גרם שלא תלד: כי עָצֹר עָצַר יי' בעד כל רחם לבית אבימלך בראש' כ יח. — ועָצַר את השמים לבלתי ירד מטר: וחרה אף יי' בכם וְעָצַר את השמים ולא יהיה מטר דבר' יא יז. הן אֶעֱצֹר השמים  ולא יהיה מטר וכו' דהי"ב ז יג. — ודבר לא בע"ח עֲצָרוֹ, גרם שלא יוכל ללכת זמן מה וכדומ': אסור ורד ואל יַעֲצָרְכָה הגשם מ"א יח מד. — וְעָצַר בדבר, עָצַר במים לבלתי ירדו: הן יַעְצֹר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ איוב יב יה. — ועָצַר במלים, מנען לצאת Nהפה: הנסה דבר אליך תלאה וַעְצֹר במלים מי יוכל שם ד ב. שרים עָצְרוּ במלים וכף ישימו לפיהם שם כט ט. — עָצוּר לפלוני, מָנוּעַ ממנו: ויען הכהן את דוד (שבקש ממנו לחם) ויאמר אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה ויען דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אשה עֲצֻרָה לנו כתמול שלשם ש"א כא ה-ו. — ועָצַר את פלוני תְפָשָׂהוּ וכלאהו בכלא: וימצא מלך אשור בהושע קשר וכו' וַיַעַצְרֵהוּ  מלך אשור ויאסרהו בית כלא מ"ב יז ד. — ובמשמ' סָתַם1 verschliessen; fermer; to shut up: האני אשביר ולא אוליד יאמר יי' אם אני המוליד וְעָצַרְתִּי אמר אלהיך ישע' סו ט. — ובתו"מ: ביום השמיני עצרת תהיה  לכם עצרו הכתוב מלצאת ספרי במד' קנא. הואיל וזה קרוא מקרא קודש וזה קרוי מקרא קודש מה זה עצור מלצאת אף זה עצור מלצאת שם. זאת אומרת שירי מצוה מעכבין את הפורענות שהרי תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות וטללים רעים ר' יוסי בר אבין או בר זבילה, סוכ' לח. הקב"ה עוצר גשמים ואליהו עוצר גשמים הקב"ה מברך את המועט ואליהו מברך את המועט רבי עדה בר סימון, מד"ר בראש' עז. מי עלה שמים מי הוא שתפילתו עולה לשמים ומורידה גשמים וכו' שהוא עוצר את השמים להוריד טל ומטר לעולם פסיק' דר"כ א. כל זמן שישראל מעצרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הקב"ה עוצר שכינתו עמהם ר' יודן בשם ר' יצחק, שם ל. מאי עצרת עצור  בעשיית מלאכה ילק' דבר' תתקז. אמר לפניו רבש"ע למען השבועה שנשבעת להם עצור משחית מישראל פדר"א מה. — ובסהמ"א: א"מ עצור מגפה מנחלתך א"מ, סד' רע"ג ב, קמח. וטול וכתר אלי אן קאל לה פי בעץ מא קאל אנך אדעית אנך2 עצרת נגף והכל מחפירין אותך ואומרין לך שקר דברת רסע"ג, מספקר הגלוי רכט. וכי אני עוצר בעם יי' אחריו ברשיון אדוננו ראש הגולה הלכ' ספ' תורה, גנזי מצרים, מט. בהיות בראשם איש חיל רב פעלים המכה ארי בתוך בור ביום השלג ואין עוצר ומכלים ר' שמואל בן עלי, אגר', תרביץ ב, 80. — ואמר הפיטן: בעת תמיד הבקר גושם ועוצר גליותינו יקצר בזאת תפלת יוצר איומה, יוצ' יוה"כ. — ואמר המשורר: ושמו בקרבי כאש בכליותי קשור בלבי עצר בעצמותי ר"י הלוי, יודעי יגוני. משיב לי ים בבלי לב שחת ובאונך וזדונך הלכת ואת עצור ובאף צור נטרת זכור דגים תענוגים אכלת ראב"ע, אפרוש כף, כהנא א, 18. — ואמר המליץ: כל מי שעצר בתאותו ואסר את קיבתו רבו שבחיו והביא לידי בריאות כל נתחיו ר"י זברה, שעשוע' ח, דודסון 84. על כן יאות לחכם שלא יעמול אלא במה שהוא צריך לגופו ויהיה עוצר בטנו שם 91. וזה צרי ציר השנים וזה יחזק רפיון השפתים וזה ימנע כאב הידים והרגלים וזה יעצור חולי מעים שם י' 122. — עָצַר כֹח, החזיק כֹח, יָכֹל: ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עָצַרְתִּי כח דני' י ח. וכי מי אני ומי עמי כי נַעְצֹר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך דהי"א כט יד. ומי יַעְצָר כח לבנות לי בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו דהי"ב ב ה. ולא עָצַר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו יי' וימת שם יג כ. ואין לבית אחזיהו לַעֲצֹר כח לממלכה שם כב ט. — ובלא כֹחַ, באותה המשמ': עזרנו יי' אלהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה יי' אלהינו אתה אל יַעְצֹר עמך אנוש שם יד י. בהתחברך עם אחזיהו פרץ יי' את מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש שם כ לז. — ואמר המשורר: גבר הצר נבוכדנאצר כח עצר ביום אף יי' דרך קשתו והציב רשתו ובמלכדתו נתנני יי' ראב"ע, אל אל אקרא. באמת יד כל תקצר ומי זה כח עצר ואיך ישאל הנוצר על מה עשה יי' הוא, אמונתך נודעה. איך אעצור כח כי גדל עצבון לבי ואין דבר אשר לנפשי יערב עמנו', מחבר' ז. בידו לבותם ומי יעצר עמו יי' איש מלחמה יי' שמו רמב"ם, מלות הגיון ח. והמאכל האחד ירכך הבטן ברוב רפיונו והמאכל האחר עוצר אותו ברוב קיבוצו שאם תקדים המרכך ותאכל אחריו העוצר ימהר לירידת המאכל אחר שיתעכל סוד הסודות לאריסטו 112 XII, גסטר. השמר מבשר שור כי הוא מקור כל מכאוב וכו' ועוצר המעים ר"י זבארה, שעששוע' ח, דודסון 99. והם המר והמתוק וכו' והעצר והשמן והנם טעמים נבראו תשעה למינם הוא, בתי הנפש, שם 157. ולא תאכל מאכלים הרעים המרבים תערובו' ולא העוצרים והקובצים כדי שלא תצטרך לשלשל על ידי משקה ר"מ אלדבי, ש"א ה, עד.. —  עֹצֶרֶת החיה, שם לאחד המזלות: והי"ג עוצרת החיה וכוכביה כ"ד ראב"ע, ראש' חכמ' א.ראיתי לבאר במקום הזה שמות השלושים וששה צורות הנוספות ואוציא במספר צבאם ואלו הן הדוב הקטן הדוב הגדול וכו' עוצרת החיה וכו' דוד גנז, נחמ' ונע' שה . 

— נִפע', נֶעְצָר, נֶעֱצָרָה, הֵעָצֵר, תִֵעָצֵר, תֵּעָצַר, — נֶעֶצְרָה המגפה וכיוצא בזה, נפסקה חדלה: והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם וכו' וַתֵּעָצֵר המגפה וכו' ויהיו המתים במגפה וכו' וישב אהרן אל פתח אהל מועד והמגפה נֶעֶצְרָה במד' יז יג-יה. ויעמד פנחס ויפלל וַתֵּעָצֵר המגפה ותחשב לו לצדקה תהל' קו ל-לא. — ונֶעֶצְרָה המגפה מעל פלוני: וַתֵּעָצֵר המגפה מעל ישראל שם כה ח. לבנות מזבח ליי' וַתֵּעָצֵר המגפה מעל העם וכו' וַתֵּעָצֵר המגפה מעל ישראל ש"ב כד כא-כה— נֶעְצַר פלוני לפני פלוני, נתעכב שלא ילך מלפני פלוני זמן מה: ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נֶעְצָר לפני יי' ש"א כא ח. — נֶעְצְרוּ השמים, לא הורידו גשמים: בְּהֵעָצֵר השמים ולא יהיה מטר מ"א ח לה. — ובתו"מ: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים הגשמים נעצרין הן מביאין להן זקן אחד כגון ר' יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדן והגשמים יורדין רבי שמואל בר נחמני, ירוש' ברכ' ה ב. בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר שבת לב:. אין הגשמים נעצרין אלא א"כ נתחייבו שונאיהן של ישראל  כליה וכו' תענ' ז:. כל זמן שישראל נעצרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הקב"ה עוצר שכינתו עמהם ר' יודן בשם ר' יצחק, פסיק' רבתי' הוספ' ד. למה נעצרו עוד יום אחד רב אמר וכו' ילק' במד' תשפב. — ובסהמ"א: כי יוצר הכל גבורת ידו לא תקצר ולא יירא ולא יגור מן האדם הנעצר רסע"ג, השג' על חוי הבלכ' ב, דודסון 39. והעברים אומרים למי שמתמיד לשבת במקום העבודה לעבוד את השם נעצר ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני יי' ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, עצר. ופירש ר"ס בלימה נעצרת ועשה בלימה תיבה אחת פי' ספ' יצירה לאבוסהל, כד. ואם עשית כל אלו והגוף עדיין נעצר תעשה החוקן הנזכר למעלה ספ' הקדחת, כ"י ברלין. כמו שמים המעצרים טובים לחולה הנחלה בחלי השלשול ורעים לנעצר והמשלשלים טובים לנעצר ורעים למשולשל3. —  ואמר המשורר: גביר דומה בשחק על אדמה וגם כפיו להמטיר כעננים בהעצרם ימותון הנפשות וימלאון בהמטירם רננים רשב"ג, ואת יונה. ברה בכלוא הגוף נעצרת התכונני כי העולם מעברת רמב"ע, נפש' אויתיך. הן אם אחרו פעמי מרכבותי ונעצרו יחד נכמרו נחומי עליכם וגברו ר"י הלוי, יה למיחליס.

— פִע', *עִצֵּר, — כמו קל: מוליך ומביא כדי לעצר רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצר טללים רעים רב חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא, סוכ' לז:. כיון שירדו משה ואלעזר נתקבצו כל העדה עליהם ואמרו היכן אהרן אמרו להם מת אמרו להם היאך יכול מלאך המות לפגוע בו אדם שעמד במלאך המות ועיצרו תנחומ' חקת מא, בובר. — ובמשמ' פ"ע: כל זמן שישראל מעצרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הקב"ה עוצר שכינתו עמהם פסיק' דר"כ ל, בובר. 

— הִפע', הֱעֶצִיר, — כמו קל, גרם עצירת הנקבים: ראוי לאכול בתחילת הסעודה מאכלים דקים לחים הקלים לעכל שמהרה יורדים למטה באיסטומכא ואחר כך העבים גסים ויבשים והקשים לעכל ומעצימים ומעצירים באחרונה ר"י צהלון, אוצה"ח א ג.

הָפע', °הָעָצַר, — שהעצירו אותו, ואמר הפיטן: מים אבים בם גיא לעטר לבל יעצרו בנשיון שטר ר"א הקליר, אף ברי, תפל' גשם.