1 [אמנם במקום המקביל דבר' לג יד כתוב תמורת זה: וממגד גרש ירחים, ועל כן היו שחשבו בצדק, שבא כאן ורחם באיזה אפן במק' יְרָחִם, והקריאה וָרָחַם השפיעה אף על קריאת המלה הקודמת לה, וצ"ע.]

2 [עי' בהערתו המפֹרטת של המחבר בערך א. עֹצֶר. ואמנם הפתגם המקביל שם כז ב "שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה" מלמד, שזאת עקר כונת כל הפתגם שבמספר, וגם כאן עין האדם היא הדבר הרביעי, ועל כן שיך לפתגם מספרי זה גם פס' יז: עין תלעג לאב ותבוז ליקחת אם וכו'; אלא שלא על כל אדם ועיניו ידובר כאן אלא על עיני הבן הסורר ומורה, שעקר רעתו בזה שהוא לא ישבע גם לפי התורה (דבר' כא כ). וגם לפי ספר משלי עצמו, המתאר את הבן הסורר והמורה הבז למוסר אב ואם כזולל וסובא, שלא ישבע (כג יט-כא).
ולפי זה אין במה שלפני כן בפס' יו אלא שלשה דברים, שאול ארץ ואש, ואין עצר רחם דבר אשר לא ישבע, אלא כשם שנאמר על ארץ ואש במשפטים שלמים: ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון, כך נאמר גם על שאול: שאול יַעֲצֹר (כך צ"ל במק' ועצר) רָחַם, כלו' השאול בולעת וסוגרת את רחמה ואינה פולטת לעולם מה שבלעה, וזאת בחידוד לעומת שמושו הרגיל של הצרוף עצר האלהים רחם האשה לבל תלד. ויש כאן אף כונה נוספת שבחידוד, במשמעות: השאול עוצרת רחמיה, תכלא ותקפוץ את רחמיה (השוה תהל' מ יב; שם עז י), לא תדע רַחֵם. לשמוש שְאוֹל כזכר השוה איוב כו ו: ערום שאול נגדו. ועי' טורטשינר, משלי שלמה, עמ' 98 וכו']