ב. עֶצֶר

°, ש"ז, — כמו עֲצִירָה, עצירת גשמים: חכיתי בעת עצר לפותח וממטיר כמשיב רוח לילד אבוד מזכרון (ר' יוסי בן יוסי, אפחד במעשי, מוסף ב ר"ה). — ובמשמ' עצירות הנקבים: ומהכרח העצר ההוא יתחדשו בבטן המליאה עצמים זרים ואידים רעים (ר"ד מרוקא, זכות אדם, יין לבנון 6).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים