° 1, ת"ז, נק' עֲקוּלָה, — עָקוּם, מה שאינו ישר, Krumm;courbe; bent, ובהשאלה: וכל אחד וא' מן הימים והלילות אשר אינם שוים הם נחלקים לדעת כל העולם על י"ב חלקים וקוראים לכל חלק וחלק שעה עקולה להפריש בינה ובין הישרה (ראב"ח הנשיא, צורת הארץ, פתח ו). — ואמר הפיטן: מששת את כל חדרי לב עקול מה שמצאת מכל (אלהים יי' חילי, סליח' ד עי"ת). — ובמשמ' עצור, שעכבו אותו: גם שם (המשרת) נפשו בכפו להביא אשתו של אייבנשיצר מפראג אחר שהיתה עקולה שמה מהקיר"ה (ר"י עמדין, התאבקות).