1, ת"ז נק' עֲקוּמָה, מ"ר עֲקוּמִים, עֲקוּמוֹת, —  מה שאיננו ישר, עקול, מְעֻוֳּת, krumm; courbe; bent, crooked: היתה (הקורה) וכו' עקומה רואין אותה כאלו היא פשוטה (עירוב' א ה). אכתר הוא סימוק הוא והא כמון בקיפרוס עקום הוא (ירוש' דמאי ב א). מבוי עקום ומפולש וכו' נותן לחי או קורה מיכן ועושה צורת פתח מיכן (ר' יוחנן, שם עירוב' א א). שלשה עשר שופרות וכו' תני השופרות הללו עקומות היו צרות מלמעלן ורחבות מלמטן מפני הרמאין (שם שקל' ו א). כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי (עירוב' ט.). כוותיא דרב הונא מסתברא דאיתמר מבוי עקום (רב נחמן בר יצחק, שם ו.). דאמרינן דופן עקומה היינו הך מהו דתימא דופן עקומה מרוח אחת אמרי' אבל כל רוח ורוח לא קמ"ל (סוכ' ד.). לולב כפוץ קווץ סדוק עקום דומה למגל פסול (שם, לא:). ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו עקומוּת עקושות לא ישא את כפיו (מגי' כד:). מפני ששיניה (של החולדה) דקות ועקומות2 (רב הושעיה, חול' נו). — ובסהמ"א: של חזיר פריס במקור נדפס 'פרים' ששפתו עקומה למעלה כשל חזיר (ערוך ערך שפוד) במקור נדפס 'שפור'. — ואמר הפיטן: טוב אשר מטיב לבל יקום ואין בשביליו נתיב עקום יועץ ואומר עצתי תקום (ר' יניי, גנזי שכט' ג, דודסון 20). ועי' עִקוּשׁ.